מבוא השערים · פרק ב׳, ז׳

התגלות קדשם לפי הקדמת הת״ז ועוד, היתה השגה בשכל, עם התגלות נבואות, וכך היא, מה שנתגלה לנביאים בתמונה, מראה וקול, נתגלה לקדושי הקבלה בהשגה, כלומר, אמרנו לעיל שהנביאים המשיכו את אור העליון וגילו אותו גם בעשי׳, וכיון שגם העשי׳ נתקדשה, לכן גם דמיון הקודש שלהם שהוא למטה מהבחי׳ חכמה שבאיש, הי׳ יכול להיות מרכבה שתשרה בו הנבואה, אף הדברים שדמו אותם, למשל, המקל שקד אשר בנבואת ירמי׳ והמנורה שבנבואת זכרי׳ וכו׳, שהם דברי עולם, מקל ומנורה ג״כ נתקדשו שבהם תוכל מראות הנבואה להתלבש. משה רבנו ראה במראה ולא בחידות ותמונת ד׳ יביט, ושאר הנביאים נתלבשה נבואתם בדמיון ובמראות של עולם הזה, ויכלה הנבואה להתלבש ע״י בדמיון, וגם בדברי עולם הזה כדמקל ומנורה, מפני שקדשו הם את עצמם ודמיונם וגם את עולם הזה קידשו כנ״ל, כלומר,