מבוא השערים · פרק ב׳, כ״ג

כלומר דברי השכל של עולם הזה עד כמה שהוא שכל רוחני ומופשט לפעמים, מ״מ את חלק הגשם שבו תופס האדם, החשבון למשל, השכל שלעצמו רוחני הוא, אבל האדם מדבר ו תופס דברים הגשמיים הנתפסים בחשבון, ג׳ פעמים ג׳ עולה ט׳, לא מסתם ג׳ וט׳ מדבר וחושב, רק מן מטבעות וכדומה, אשר כבר ראה וחשב, עד שיכול לדבר מן ג׳ וט׳ ולא יפרש שעל ג׳ וט׳ מטבעות או דבר גוש אחר שראה ומשש כוונתו, גם בכל החכמות שמעיין, בהגשם שנתלבש בהם המושכל שבחכמה, מדבר וחושב, לכן גם המשכיל, החכמה הטהורה שבאיש, הכח מה, שהוא עיקר חכמת המשכיל, יכול להתלבש בהבינה ומחשבה, התופס בנקל את דברי העולם, ולהבינה, המושכל נתלבש בדברי עולם, ואותם קל למחשבת האדם לתפסם ולחשבם, ובשביל זה גם הכח מה שבחכמת האדם מתלבש בהמחשבה בינה ותבונה שלו, ואוחז ותופס את דברי העולם ומתחכם בהם,