מבוא השערים · פרק ב׳, כ״א

ובזה נבין גם את החילוק הנ״ל, בין פשט התורה משנה וגמרא, שהם בחי׳ בריאה ויצירה, לבין קבלה בחי׳ אצילות, הלבוש אשר יצירה ובריאה מתלבש בו יכול להיות גם מדבר שחוץ ממנו היינו עניני בני האדם ושאיפותם, לא כן הוא בקבלה התגלות האצילות, אף שההתגלות אצילות זו לנו לא אצילות שבאצילות אף לא שבבריאה ויצירה היא, רק התגלות אצילות שבעשי׳ ולא שבעשי׳ בכלל, רק בכל איש לפי ערך שלו ועשי׳ ומצב ומושגים שלו, מ״מ כיון שהתפשטות בחי׳ אצילות היא, לכן א״א לאורו להתלבש בלבוש זולתו רק כהדין קמצא דלבושי׳ מיני ובי׳ וגם השכל וגם נושאי השכל מוכרחים להיות רוחניים ומופשטים.