מבוא השערים · פרק ב׳, י״ג

ועיין תיקוני זוה״ק ת״ל דף ע״ד ע״ב וז״ל הק׳, פקודא תליתאה דאיהו נבואה וכו׳ אימא עילאה [היינו בינה] מראה סתומא דלית בה דמיון, אימא תתאה [מלכות] מראה בהתגלוי׳ דאית בה דמיון, ועלה איתמר וביד הנביאים אדמה (והמקובל בספר הזוה״ק נשאר מקצת מן המקצת ממנו.) (?ואם אין לנו שכל ורוח להבין את דברי קודש אשר הוא במרום דהנבואה מבחי׳ בינה ודהנביא מבחי׳ מלכות מש״פ אש הי׳ באיש הצדיק ומהחכמה נמשך לבינה כמ״ש הת״ז דאתמר לב מבין, ועמך בכסא מלך שמפורש ומחכמה לבינה שהיא לב מבין ע״ש. ובא נתיב פגיעא כמו כל תיקונין דנביאים כד׳. מארי דחכמה אינין מלאך במוח׳, ובגדר חכם עדיף מנביא, וממוחא דלינן ל״ב נתיבות ליבא, לב מבין, עיי״ש היינו שהנבואה שמבחי׳ מלכות היא במראה ובאיתג' בינה היא מראה סתימא בלא דמיון, ומחרידא כמה הם. דבתא פנימא יותר. ועדיף מנביא, ובאיזה בחינה שבעלי׳ הזוה״ק מתגלה מתגלה הבחי׳ חכמה מעולה, בבחי׳ חכמה שבהם, שבאותה ספירה מתגלה בגבורה ובחסד שבתפארת היינו שבבחי׳ חכמה ובינה שלהם (כמ״ש בפת״ז הו״ג מתגלה הבחי׳ חכמה ובינה עילאה שהיא בחי׳ נבואה בלא דמיון?).