מבוא השערים · פרק ב׳, א׳

הנה הקבלה נקראת בספ״ק לימוד הקבלה, חכמת הקבלה, אף בזוה״ק על בעלי הקבלה, ביחס להנביאים נאמר כמה פעמים חכם עדיף מנביא, שיכולים בשביל זה לטעות ולדמות שהיא רק לימוד בשכל ועיון לבד, ובפרט האיש בעצמו כשלומד קבלה דברי עיון ושכל רואה לפניו, ובריש הקדמת ת״ז אשר הבאנו לעיל מפרש בקדשו עה״פ והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, והמשכילים אלין ר׳ שמעון וחברייא וכו׳, רשותא אתיהב להון ולאליהו עמהון ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו ולכל מלאכיא באתכסיא ובארח שכל, ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין ולכל הויין ולכל כנויין לגלאה לון רזין טמירין כל שם בדרגא דילי׳ ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין, דלא אתיהב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא. [המשכילים אלו ר״ש וחברייא, רשות ניתן ממרום לכל הנשמות של ישיבה העליונה לרדת ביניהם, ולכל המלאכים ניתן רשות לרדת בהסתר ובדרך שכל והקב״ה נתן רשות לכל שמות הקדושים ולכל הויות ולכל כנויי השמות לגלות להם סודות נסתרים כל שם במדרגה שלו, ורשות ניתן לעשר ספירות לגלות להם סודות נסתרים שלא ניתן רשות לגלות עד שיבא הדור של מלך המשיח] עכ״ל הקדוש.