מבוא השערים · פרק א׳, פ״ט

בספ״ק איתא משל לאחד מענינים אלו, שע״י נבין מעט גם זה הענין. משל למלך שנתלבש בהרבה לבושים, ובכל פעם מפשיט את אחד ממלבושיו ורואים יותר את עצמותו, מתחילה מתוך עשרה לבושים ואח״כ מתוך ט׳ ואח״כ מתוך ח׳ וכו׳, ורואים יותר את אשר הי׳ נסתר מקודם, כך מתחילה נתלבשו האורות בעשי׳ ואחר כך בתורה שבעל פה נתגלה בעולם הזה אור של יצירה ובריאה או יותר גלוי, ואחר כך הוסיפו קדושינו רשב״י וחבריו עבדי ד׳ אצילים מאצילות בני היכלא דמלכא, שוב להפשיט לבוש מלבושי התורה ומן האל מסתתר עד שגם אור אצילות נחת ונתגלה לנו והוא זוה״ק והקבלה. הן בענין קבלה אנו מתפללים שיזכנו ד׳ לדבר בו יותר בפנים הספר הזה אשר ברחמיו יזכני לחבר, לעתה רק מן ההשתלשלות והתגלות אור התורה דרך שבכתב ושבעל פה קבלה עד החסידות כוונתו לדבר, אבל גם כשרוצים לפתוח את פתחים החיצונים במפתחות החיצוניות, נגד פתחים הפנימיים צריכים לכוון, שנוכל אחר כך לגשת ולפתחם עכ״פ מעט, לכן גם עתה כשמדברים אך מן סדר ההשתלשלות, ורק אודות הקבלה, צריכים מעט לדבר גם מה היא הקבלה.