מבוא השערים · פרק י׳, ל״ג

לא כן אנו עם ד׳ שזה יותר מג׳ אלפי שנה ד׳ ית׳ תשוקתנו, ובתורתו הקדושה ומצותיו הנעימות כל מחשבותינו, זהו יותר מוסר את עצמו לה וזה פחות, אבל כולנו מקטנינו ועד גדולינו, טפינו ונשינו, וכל איש ישראל קדושת ד׳ ונצחו, הוא תכליתנו ופסגת מטרת מחשבותינו. וכמה נביאים תנאים מקובלים וצדיקים טהורים שלח הא-ל הקדוש ממרום לקדש אותנו מבית ומבחוץ. והחסידות אשר גילה הבעש״ט זצוקללה״ה אשר עיקרה הוא לקדש גם את נפש החיונה אף הגופניות והגוף, מקדושת התיקון של עתיד, היש ח״ו לדמות את נפשותינו, גופינו, מחשבותינו, מדותינו, הרגשותינו וכל רחשי לבבנו שלנו, לשלהם, אם יש בהם מתחכמים המוציאים לעז על נפש האדם, רק על תל האשפה, פגרי המחשבות ורצוניות מזוהמות אשר הם זוהמו, מסתכלים, אף את ניצוץ הקדושה אשר בהם, תל נרקב הזה יכסה, ולהם בל יראה ובל ימצא. ואנו אף נפש הבהמי׳ שלנו, קדושה היא, ואותה, אף עקבותי׳, אשר בהן לנו היא הולכת, רוצים אנו לכל אחד בעזרת ד׳ ובעקבות אבותינו עד כמה שאפשר, לגלות, כל אחד את עצמו יכיר ועל עצמו למשול ידע.