מבוא השערים · פרק י׳, כ״ה

וכשיודעים את סדר וחקי נפשו וחסרונותיו אז נדע איך לכובשם ולהכניסם לקדושה, והגם שלע״ע לא ביארנו את כל סיבות ומניעות נפש הגופנית שבשבילן יקשה לו לצייר את שם הקדוש, ובפנים הספר מקוים אנו לד׳ שיזכנו לבארן יותר, מ״מ גם לע״ע כבר יכולים לתן לזה איזה תרופה, וכך היא רפואתו. הנה עיקר רצונו לצייר את השם הקדוש, לכן הציור השם אנכיותו ודעתו קשורים, וככל שמגביר את רצונו זה, גם דעתו ושכל אנכיותו מתגברים, ואת כח דמיונו מכהים, לכן יעזור את מחשבתו זו של ציור השם הקדוש, רק יתחיל לחשוב מדבר שאין רצונו בו, וכיון שאין רצונו בדבר הזה לא יקשה לו לחשוב בו, למשל, יחשוב מן הבעל קורא שקרא בתורה והוא עמד או ישב ושמע, והנה פתאום קראו אותו לתורה, [וישקיע את דעתו לצייר בדמיונו פרטי הדברים] מתחילה נתבהל מעט, כי זה לא כבר היתה לו עלי׳, [או מחשבות אחרות שהיו לו אז, יעלה עתה במחשבתו] ולא ידע אם ללכת אל התורה מצד הזה שעומד הרבי, או מצד האחר, ופתח את הספר תורה וקרא הבעל קורא והוא מסתכל בכל הפסוק ״וידבר ד׳ אל משה לאמור״ ומצמצם את רעיונו לזכור אם וידבר אלקים, או וידבר הוי׳ ראה אז בהפרשה שקראו לפניו, ובאופן זה יצייר את כל הפסוק וגם שם הוי׳ בדמיונו, מבלי אשר יפריעהו יצרו. ובלבד שתמדי שיקראוהו לתורה יסתכל היטב בכתב של התורה ושמות הקדושה ויחקקו במוחו ודמיונו. הרבה עינים והמון נתיבות ודרכים שונים ישנם בזה, גם את הדמיון בעצמו לחזק צריכים לימוד, כי איך ידמה האדם את ציור השם הקדוש ואת שאר הענינים האמורים בספ״ק ובפרט בנועם אלימלך, שיצייר לו כאילו רואה בעיניו ממש, אם כח דמיונו בכלל חלש, כמו שדברנו מעט מזה בהכשה״א.