מבוא השערים · פרק י׳, כ״ד

עד כמה שהרי והחברותא והנסיעה כמו שהוא עתה, מוספת גם עתה קדושה והחסיד הנוסע נסיעות החסידות, קשה לאמור שכל עצמו וטבעו וסדר הרגשותיו יתבטלו לגמרי, למוד יצייר לו את שם הקדושה בלא שום מפריע, לכן צריך הוא לשמש בעצות יותר מאשר לפנים. וצריך הוא לדעת את סדר וחקי הדמיון הנ״ל ואז ישלול את החקים טבע הסדר והרגשותיו מן יצרו וישמש בהם לטובה כאופן עבודה הנ״ל. ואף אם ירצה יצרו לפרוע [להפריע] אותו בציור ודמיון הקדוש לא יוכל, כי לא יהי׳ לו במה לשמש, כנ״ל שהיצה״ר עוד לא הושיט ביד שלו מאכלות אסורות לשום חוטא ורק ביד החוטא משמש ומתלבש.