מבוא השערים · פרק י׳, כ״א

הן אמת שהאיש אשר נפשו קדושה וגם גופו, כחותיו ונטיותיו מתקדשים והולכים, אז אין שום מעצור טבעי וגופני מפריעים לו לצייר לו בדמיונו את שם הוי׳ ב״ה ככתיבתו בכל עת שירצה, כי רוחניות הקדושה מושלת עליו והשאר בטל לו, אבל מי שאין רוחניות הקדושה כ״כ מושלת עליו כי פגם אותה, אז היצה״ר שרוצה להפריע אותו מהלתקדש בציור קודש הזה של שויתי ד׳ לנגד עיניו, משמש ומתלבש עתה בטבע זו של האדם ומפריעו. וככל שיותר ירצה להתגבר ולצייר ויותר דעתו ושכל האנושי שלו מתאמץ ויוצא, יותר כח הדמיון שלו נחלש ויותר קשה לו לצייר את שם הקדוש. [הג״ה, לא ראיתי באיזה ספר עצה לזה]