מבוא השערים · פרק י׳, י״א

לא כן עתה כל העולם כמעט עלינו קם, זה את הגזן לעיני כל עלינו ירים, וזה מן הצדה בחנותו לדקרנו יארב. זה יגרשנו ובקול רוצח צורח עלינו ירעם, לכו זרים מגבולי, וזה את דלתות ארצו בעדנו יסגור, לאמור אל תעיזו גרים גרורים את אדמתו לפסוע. כל עם במנוחתו ישקוט, בדשן ארצו יתענג ובטובה ישמח, ואנו מושחרי פנים ומובהלי לב מטולטלים, ובפחד וצרה, ביזה וחרפה נרדפים, ואין מנוס, כל רגע מסוכנה לנו, וכל בוקר בצרות חדשות מבקרנו.