מבוא השערים · פרק א׳, פ״ו

ומעתה מה הוא שכל התורה, שיעורי המצות ודקדוקיהן, פעולתן אלו על אלו, הבנתם, סברתם ורמיזתם בתורה, וכיון שעצם המצות כ״א יודע ומאמין כי קודש הן, כי רק על השכל יטעה מי לדמותו ח״ו לשכל זולתו, ועל המצות כל אחד יאמר קדשנו במצותיך אשר קדשנו במצותיו וכו׳, ואפילו הידור המצוה ונוי סוכה קדוש הוא, נמצא שמי שמקיים את המצוות, ועוסק בתורה שהוא שֵכל אשר מסתעף מקדושתן, אז לא המושכל בלבד במוחו רק גם הכח והמשכיל הנשמה אשר בשכל התורה יחד עם מושכלם בו, והמשכה של ממש של נשמה חיות וקדושה ממשיך בקרבו.