מבוא השערים · פרק א׳, פ״ד

הנה תבין כבר את אפיסת השכל ואת פעולתו האפיסה על החושב בו, בחכמות העולם, ואף אם יחשוב מי בחידושי החכם בחכמת החשבון או בשאר חכמות, אין שום מציאות ישות מן המחדש אותם, במוחו, אבל רק כשהמושכל לבד של המחדש, במוחו, אז אין שום ישות בו, [והג״ה מושכל הוא הדבר שחושבים בו למשל כשחושב אופן החשבון הנ״ל לדעת בניקל ט״ו ורבע פעמים כ״ה וג׳ שלישיות, אז, החשבון ט״ו ורבע פעמים כ״ה וג׳ שלישיות, הוא המושכל שמעיין בו, ובמה הוא מעיין בהמשכיל, היינו בהחכמה שלו, כי יש לו לאדם חכמה שהוא משכיל, ובה יכול להשכיל מושכלות שונות].