מבוא השערים · פרק א׳, כ״ט

בהר סיני טרם הי׳ לישראל תורה ועבודה עשה הוא ית׳ בעצמו את מקום הקדוש הזה והרכין את השמים על ההר, ואחר שקבלו את התורה צוה לישראל שהם יעשו את מקום הקדוש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, והושכנתי בתוך כל אחד ואחד ג״כ ע״י המשכן הי׳, מקום הקדוש שנשקו בו ארעא ורקיעא אהדדי ובטל בו גבול החומריות, עד שבמקדש עשו את החלונות צרים מבפנים ורחבים מבחוץ כדי שממקום הזה יזריח האור לחוץ, וכי מה ענין לצורת חלק הגופני לאור הרוחני, ומה יועיל אופן עשיתו לזריחת קדושתו, ואם צרים מבפנים ורחבים מבחוץ יהיו, יזריח, אבל כן הוא הדבר, במקדש בטל הגבול, אין הבדל בין גופני לרוחני, הקדושה מתגלה גם בצורות שאנו קוראים צורות גופניות, וגם החומריות נעשות רוחניות, וכשבמקום הזה נפלה החומה ואין הבדל בו בין חומרי ורוחני, ממקום הזה קדושתו ית׳ יוצאת לכל איש הישראל ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד מישראל.