מגיד דבריו ליעקב · פרק צ״ח, א׳

זה הכלל מהמחשבה של עבירה נברא פנימיות דהיינו נשמה של המשחית ומגוף המעשה של העבירה נברא גוף של משחית ונברא משחית ממש בגוף ונשמה ואם לא עשה המעשה של המחשבה עדיין אז מחמם ר"ל החיצון הידוע את האדם ההוא בלילה ומשמש עמה ממש ונברא מזה גוף אל הנשמה וזהו שאמרו רז"ל אל יהרהר אדם ביום שלא יבא לידי טומאת קרי בלילה כי בודאי יבא לידי כך כי הוא ירדוף אחר אדם זה שיברא גם גוף לנשמה שנעשה ע"י ביום ע"י המחשבה לפי זה אין חילוק אם מהרהר בא"א או בבתולה כי בהרהור זה ג"כ נברא נשמה למשחית ואח"כ מוכרח לברוא גוף וזהו פ' הפסוק ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ופ' כרתי לשון חיבור כמ"ש אשר כריתי לי לשון כרו הצבור ומחובר במקום א' וז"ש בריתי ר"ל ברית המעור כרתי לעיני ר"ל חברתי לעיני כי הרהור בא ע"י הסתכלות העינים באשה נמצא לפ"ז מה אתבונן על בתולה, ר"ל כי אף ע"י הרהור בתולה נברא נשמה של משחית ואח"כ מוכרח לברוא הגוף כנ"ל.