מגיד דבריו ליעקב · פרק פ״ז, א׳

כי אלהים יושיע ציון כו'. ע"ד וארא אל אברהם כו' באל שדי כו' ואי' אורייתא והקב"ה כולא חד הוא דהיינו שאין מי שיוכל לסבול עצם אלוהותו ית' כ"א ע"י התורה ובאורייתא ברא קב"ה עלמא דהיינו באותיות שאמר יהיה אור ויהי אור וזה הי' אצלו ית' צמצם שצמצם עצמו ית' באותיות וברא עלמא וכמו שאדם המדבר אינו נבדל מהאותיות שהוא מדבר רק הגוף הוא נבדל אבל לא חיותו כן כביכול הוא ית' אינו נבדל מהאותיות ואין מי שיוכל לסבול אלוהותו רק ע"י האותיות ובזה נק' הוא וגרמיה חד והנה כל הנביאים ראו באספקלריא שאינה מאירה ומשה ראה בהמאירה ר"ל שהשיג עצם אלוהותו ית' יותר מכל הנביאים ע"כ ניתנה התורה בכללות ע"י לפי שבעצם אלוהותו אין חלקים שהוא אין סוף אחדות פשוט וכל התורה שמו של הקב"ה דהיינו שיש אצלינו יו"ד שמות שאין נמחקים שהם כנוים להקב"ה למשל שם אל הוא החסד והוא אהבה אלהים יראה ומדת הגבורה וכן כולם אבל עצם אלוהותו והחיות של כל השמות והמידות נקראים בשם הוי"ה ב"ה והנה כל התורה מדברת בשמותיו ית' למשל חלק אחר מדברת ממדות אהבה האיך לאהוב את הבורא ית' ומספר האיך אהבו האבות והלכו עמו בתמימות וסבלו כמה בזיונות בשביל אהבתו ומספר כמה מעשיות שעשו שהוא לכאורה נראה שהיה לצורך עצמן הנה לבד הסוד שבהן לפי פשוטו ג"כ סיפר להראות שגם זה עשו לאהוב את הבורא לפי שנעשה הכל בדחילו ורחימו כדי שימציא להם צרכיהם ויוכלו לעבוד הבורא וגרמו בזה אהבת הבורא וגם כל הניסים שעשה למענם והראה לנו אהבתו אותם וג"כ קיצר בתולדות עשו והאריך בתולדותיהם ומאורעיהם מחמת אהבתו אותם הכל נכלל בשם אל וחלק אחד מדבר מגבורות הבורא ית' וכן מתפארתו ונצחונו וכן כולם והכל יש להם שמות לכן ארז"ל כל התורה כולו שמותיו של הקב"ה ולכן משרע"ה שהשיג עצם אלוהותו ית' שהיא החיות של כל השמות ושם אין חלוקים והכל אחדות פשוט לכן כל התורה בכללות ניתנה ע"י משא"כ שאר הנביאים שלא השיגו עצם אלוהותו כ"א ע"י המידות והכינוים והכינוי הוא פרט על דרך משל כשרואין גבורות אדם קורין לו גבור וכשרואין חסדו נקרא גומל חסד וכן כולם קורין אותו בשם המידה שיש בו בפרט וכן הנביאים כל אחד ע"י איזהו מדה שהשיג עצם אלוהותו ע"י אותו מדה בלבד ובאותו מצוה לבד דיבר עמו הקב"ה משא"כ מרע"ה שהשיג ע"י שם הוי"ה ב"ה שהוא חיות וכללות הנ"ל ע"ד שהתורה כולו כלליה ופרטיה וכל מה שתלמיד ותיק כו' ניתן ע"י ודו"ק.