מגיד דבריו ליעקב · פרק ע״ב, ג׳

ונחזור לענין כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין תענוג למעלה משא"כ להיפך ח"ו הגם שהם בעצמם אינם חסרים תענוג כנ"ל וזהו נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלים של מטה ודו"ק. והיינו שאין לו תענוג כ"י מה שראוי לאב מהבן כמ"ש בן חכם ישמח אב ונודע שהתענוג של מעלה נק' בינה וזהו ביוה"כ שישראל עושין תשובה ומחזירין הכל לשורשו ומוסיפין תענוג למעלה וגם הם עצמן מביאין תענוג שלהם שהיה בבחי' דלי"ת עד כעת מביאין אותו לשורשו דהיינו שמתענגין תענוג אחד עם השורש כביכול שמצאו הדרך הנכונה וע"כ כתיב בו ב"ד קודש ילבש שנתחבר הב' עם הד' דהיינו ב' התענוגים של אב והבן ושניהם יש להם תענוג אחד ע"כ יו"כ אסור בתשמיש המטה לפי שאין כאן נוק' ומתענגין במה שלמעלה מהם ודו"ק. ונודע כי התענוג עליון נק' עלמא דאתכסייא וכן במשל הנ"ל נעלמה ממנו הדרך והיה באתכסייא ואח"כ כשמצא הדרך שנכנס הוא בעלמא דאתכסייא כי הדרך לא זזה ממקומה אך הוא בא אליה בעלמא דאתכסייא ודמטמרין מתגליין לי' היינו שהוא נכנס אצל ה' ורואה אותה שם וזהו מ"ש ביום ההוא אקים אלא פי' מה שמקים דהיינו התענוג העליון כביכול ולהיות עלמא דאתכסייא לא פי' הכתוב רק דרך רמז ואח"כ אומר את סוכת כו' ואת הוא לשון עם והצעת הכתוב כך הוא ביום ההוא אקים עלמא דאתכסייא עם סוכת פי' דהיינו התענוג עליון עם כתענוג הבנים יהיה אחד כנ"ל ודו"ק: