צריך האדם לחשוב א"ע כאין וישכח א"ע מכל וכל ויבקש הכל בכל תפילתו על השכינה ואזי יכול לבא למעלה מזמן דהיינו לעולם המחשבה ששם הכל שוה חיים ומות ים ויבשה וזהו מ"ש בזוהר אלי דייקא דא בעתיקא תליא שהיו צריכין להפקיר א"ע ולשכח בצרתן כדי שיבואו לעולם המחשבה ושם הכל שוה משא"כ כשהוא דבוק בגשמיות עה"ז הוא דבוק בהתחלקות טו"ר דהיינו ז' ימי הבנין ואיך יבא למעלה מזמניות ששם אחדות גמר וכן כשחושב א"ע ליש ומבקש צרכיו אז אין הקב"ה יכול להתלבש בו שהוא ית' אין סוף ואין כלי יכול לסובלו משא"כ כשחושב א"ע לאין כנ"ל:
מגיד דבריו ליעקב · פרק ס״ח, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.