מגיד דבריו ליעקב · פרק ס״ב, א׳

כשעלה משה למרום שמע שמלאכים מקלסים בשכמל"ו והורידו לישראל. דאי' משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' התחילו עבדים הביאו לה חשאי הנה יש מים עליונים ותחתונים וז"ש אר"ע אל תאמרו מים מים, ומים תחתונים בוכים כי הנה יש ב' מיני מעשים א' הוא לימוד התורה וקיום המצות והב' הוא עניני עו"ה אשר בהם ג"כ צריך לקיים בכל דרכיך דעהו כמו שאמר רז"ל על חנוך שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה ותפירה אמר לשם יחוד קב"ה ושכינתי' דהנה כתיב חכמות בחוץ תרונה חכמות ב' חכמות חכמה עלאה וחכמה תתאה. ואיתא בזוהר וע"ד אח"ד בחלופי אתוון פי' ע"ד מ"ש התוספת על אני והוא כמו אני והוא כי הוא"ו במקום אלף כי וא"ו בגי' י"ג כמו אחד וז"ש אם רץ לבך שוב לאחד פי' לא' ר"ל לאלופו של עולם והנה ח' הוא ו' וז' ות"ג המחברן וזה נרמז בוע"ד ו' במקום אלף כנ"ל ע' הוא ג"כ ו' ונ' כפופה המקבלת במקום ז' הנ"ל ולכן הוא בגי' שבעים פי' נגד ז' ימי הבנין כ"א כלול מי' אשר שרשם בח' כנודע ואי' בזוהר איהו ממלא כל עלמין וזה נק' כח הפועל בנפעל וכל מה שיורד כח הפועל יותר למטה בעולמות התחתונים הוא יותר מצומצם ואעפ"כ כל מה שיש בים יש ביבשה אלא שהוא יותר בצמצום ולכן גם במלת ועד נרמז אחדותו ית' אלא שהוא בהעלם שהוא כח הפועל בנפעל. (והנה בחוש נראה שגם במדריגה היותר שפלה יש בה כל המדריגות כדאי' עדיין לא אכילנא בישרא דתורא נמצא שיש בו אחר אכילה הוספת השכל וכשבן חכם ישמח אב גורם שמחה לאביו שבשמים וזה שמחה באה מחמת תענוג הבן והנה קודם שאכל הבשר נמצא היה השכל בבשר רק שהיה בהעלם גדול וא"כ בתחלה היה בדומם וצומח והיה שם גם השכל האנושי והשמחה והתענוג בהעלם ואח"כ נתגלה מדומם לצומח ואח"כ לחי וכו' והנה אם היה כל זה באנשי מחולפים עד"מ ראובן שמעון וכו' היה לכ"א שם בפ"ע כגון בתחלה בצירוף דומם ואח"כ צומח אע"פ שהכל מציאות אחד מ"מ כל מה שנתקרב יותר אל השורש יש לו צירוף אחר [חסר כאן].