מגיד דבריו ליעקב · פרק נ״ו, ב׳

בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו או"ה לכבוד עצמו הוא דורש כו'. קשה הלא כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנק' בשמי כו' א"כ מה אמרו לכבודו הוא דורש ועוד מאי לא יהיה לך אלהים אחרים וכי ח"ו יש א"א ודאי זה לא יעלה על לב שום אדם בעל שכל ולפ"ז מאי לא יהיה לך ונ"ל ע"פ שאמרו ז"ל כשראה אברהם ע"ה את השמש אמר זה אלוה וכו' והענין שבכל הדברים יש כח הפעל בנפעל ומי שיש לו כח הראות וחזקה הראיה שלו יכול לראות כח הפעל בכל כלי מעשה ואברהם היה רואה בשמש היה לו ההשגה שראה בו כח הפעל והיה עובד לכח ההיא נמצא עבד להש"י אך אח"כ כשראה שהשמש שוקע וגם הלבנה וכוכבים ומזלות כולם שוקעים ולא מהנה אורם כלום הבין שבהם אינו רק כח מכוחותיו ית' והבין שיש עילת על עילת ומתחלה היה סובר שהכח ההוא הוא תכלית הידיעה שלא היה משיג יותר ואח"כ הבין שא"ס לידיעתו ב"ה אמר מה לי לעבוד לכח אשר הוא מלובש בדבר אחר אעבור לא"ס ב"ה לעצמו וזהו שאמרו רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו דבשב' עונג כתי' והענין הוא שהעונג בא מהטעמים ר"ל מחמת טעמים טובים יש תענוג וכך הוא בשרשו שהעולם התענוג בא מהטעמים כי ד' בחי' טינת"א יש בכל דבר שבעולם רק שבטעמים לא היה שבירה ולכך מבינים הטעם מכל דבר ושאר בחינה אינם ניכרים בו שזה הדבר באה מהשבירה שהדבר גשמי בא מעפריות מה שנפלו מהשבירה שלא נתברר ולפיכך נאמר וחיך יטעם אוכל שהחיך בחי' טעמים כנודע חיך וגרון חו"ב ולפיכך כתיב וקראת לשבת עונג דקריאה לשון הזמנה הוא שמזמין עונג לשבת ומביאו לעולם התענוג ולבחי' טעמים ומתקן ניצוצות הקדושות שיש בה שהחכמה תחי' בעלי' וחכמה כ"ח מ"ה כמ"ש בזוהר שבמ"ה לא היה שבירה ואדרבה מ"ה מתקן כל השבירה כי בדבר שהוא מ"ה לא היה שבירה ולא שייך בו לשון שבירה ולכך החכמה מאי"ן תמצא ולפיכך אם אדם בא למדת מ"ה ר"ל לחכמה ונמצא חכמה בראש וחכמה בסוף ונק' תעלומות חכמה כנודע וע"י הם מתחברים כי הוא צדיק וצדיק אחיד בשמיא וארעא צדיק יסוד עולם ובזה יבוא השפע לעולם העשיה וזש"ה לא יעשה דבר כ"א גילה סודו לעבדיו הנביאים כי לא יבא לעולם העשיה אלא ע"י הצדיק שבעולם העשיה ולכן גילה סודו לנביא שהנביא הוא עושה הכל בפועל מעשיות כנ"ל והבן ולכך אם מזמין התענוג והטעמים בשביל שבת וזהו טועמיה חיים זכו שהחכמה תחי' בעלי' ונמצא מעלה הניצוצות קדושות כי זהו תכלית העבודה להעלות ניצוצות קדושות שנפלו בשבירה וכל הדיבורים והמחשבות שהכל הם אותיות. ואם הם מדברים בטילים הם אותיות מהשבירה וצריך להעלות הכל אל שרשו וזהו השח שיחה בטילה עובר בעשה שצריך לעשות פעולה תיכף ומיד להעלותו אל שרשו וזהו אפי' שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד וזהו מלא כל הארץ כבודו שאף בע"ז וכל הגילולים יש נצוצות קדושות כנודע מי"א סממני הקטורת וכתיב ואתה מחיה את כולם וזהו עשה הש"י כדי שיהא שכר ועונש ובא ג"כ מהשבירה כנודע אך שהוא סוד לעובדים לבושת ולא לעצם כבודו ית' שהמינים אומרים שאין כבוד להש"י שישגיח בעולם השפל ובדברים שפלים ויסכר פיהם וכו' כי משל לאב שמטפה שלו נעשה הולד ויש בו כל מדות טובות ומדות שפלות ומגונות ג"כ והכל בא מטיפות האב ואעפ"כ צריך לכבד את האב ולעבוד אותו בדרך כבוד במדות טובות לבד כן צריך לעבוד לעצם כבודו ית' ולא למה שמלובש. ולזה אמרו רז"ל כל המשמר שבת אפי' עובד ע"ז מוחין לו שמעלה כל הניצוצות מהשבירה ע"י שבת וזה תיקון על עבודה זרה ובאמת בע"ז כתיב והאלילים כרות יכרתון דבהאלילים יש אותיות י"ם מהאלהים שמחיה אותם ולכן כתיב והאלילים כרות יכרתון ויכרת אותיות ים מאלילים ונשאר איל והוא כליל יחלף וזהו לא יהיה לך אלהים אחרים דאתה אינך צריך ואינך רשאי לעבוד לשום דבר המלובש רק להש"י לבדו לעצם כבודו ית' וזהו שאמרו לכבוד עצמו הוא דורש ר"ל שאין כבודו להשגיח בשפלים כיון שאמר כבד את אביך כמשל הנ"ל ואעפ"י כן צריך לעבוד בזה שלפי כבודו הוא וכו' ודו"ק: