מגיד דבריו ליעקב · פרק נ״ו, א׳

ואתחנן אל ה'. ידוע מ"ש בס"י עולם שנה נפש עולם הוא כל העולם כולו נפש הוא כל הברואים שנה היא הזמן והוא יום ליום יביע אומר שיום אחד מתפאר לפני יום חבירו בפעולות שעשה בו הצדיק והכל נכלל בדיבור שהכל נברא בדיבור וזהו וא"ת חנ"ן א"ת הם האותיות שהעלם לחנ"ן הוא אוצר גדול שבו מתנת חנם בעת ההוא לאמר שהזמן הוא מתפאר בו ע"ד יום ליום יביע אומר שאומר הוא לשון התפארות וזהו וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וכו' דהזמן שאין בו מצוה הוא בחי' דלי"ת וכשהוא שומר המצוה מתי יגיע הזמן של מצוה היא בחי' צדקה לעני וזהו וצדקה תהיה לנו כי נשמור הוא לשון המתנה לעשות את המצוה הזאת וזהו בתורת ה' חפצו כי אורייתא וקב"ה כולה חד הוא וע"כ כשהאדם מקשר א"ע באותיות התורה ממילא יכול לידע מה שבתוך הזמן שהוא עצמו למעלה מזמן וזהו מצות ה' ברה מצות לשון צוותא דהיינו כשהוא מקשר א"ע להש"י ברה ר"ל כבר לבב ולא בשביל לידע מה שבתוך הזמן רק לה' לבדו אזי ממילא מאירת עינים לידע מה שבתוך הזמן וזהו כ"א בתורת ה' חפצו תורה לשון הוראה ולשון ראיה שאינו רוצה לראות רק בה' לבדו ובה יכול לראות ע"י האותיות התורה כי כולה בביתו ביתו הם אותיות כנודע והאדם הוא בבית ע"ד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכו'.