מגיד דבריו ליעקב · פרק נ״ב, ב׳

הנה אמרו רז"ל ע"י תשובה זדונות נעשה לו כזכיות כי הנה השב צריך שיהיה נמאס אצלו הנכשל בו כי אעפ"י שכאשר עדיין לא חטא אמרז"ל אל יאמר אי אפשי בבשר חזיר כו' מ"מ כשחטא צריך שיהיה נמאס ממש אצלו הדבר ההוא וזהו נעשים כזכיות שאליהם אין יצה"ר כך להעבירות לא יהיה לו יצה"ר והנה השב נעשה לו מזדונות זכיות מגבורות חסדים מאלהי' הוי"ה כי הנה בכל דבר יש חומר וצורה הטעם כמו שבשורש כתיב כי שמש ומגן ה' אלהים כמבואר במ"א וכתיב עיר קטנה כו' האותיות נק' בתים והקטנה שבכולם היו"ד שהיא חכמה וכתיב הן יראת ה' היא חכמה ונודע שיראה באה מחמת שפלותו בעיניו וז"ש ואנשים בה מעט פי' שמחזיקים א"ע למעט ובא מלך גדול פי' בזוהר שהוא למד וציור ל' הוא כ"ו וכן מ' גם כן כ"ו אלא שהלמד הוא בהתפשטות והמ' במספר ארבעים לפי שיש בו ד' רוחות וכשנכנס שם היוד' לכל הרוח הם ד' יודין אעפ"י שהוא נקוד' בהיכל' בי"ת דגושה כיון שנמשך לשם היו"ד נעשה וא"ו ונעשה מ"ם וממטה למעלה הוא מ"ל. והנה אמרז"ל משה פרוש מאשה הי' ר"ל שהיה שרשו למעלה מנוקבא וז"ש ומ"ל ה' אלהיך לישראל אמר אבל הוא עצמו למעלה הי' כמבואר במ"א וזהו את לבבך עם לבבך ר"ל ע"י התשובה שהיא בלב תתהפך ג"כ החומר לצורה כנ"ל ודו"ק היטיב.