והוא ההיול"י כמשל מביצה נתהווה תרנגול ויש שעה שאינו לא ביצה ולא תרנגל ואין שום אדם יכול לכוין את השעה כי אז היא בחינת אי"ן. כך כשנעשה מהמשכיל שכל וממחשבה דבור אין יכולין להשיג דבר המחברם ונקרא איתן ובהפוך אתוון הוא תניא כי בהמחשבה הוא נקרא תניא כי הוא שונה עם המחשבה לשון לימוד ובפני עצמו הוא נקרא אית"ן לשון חוזק כי אין מושג וזאת הוא מדת צדיק והאיך כותבין תמונת אות צ'. י"נ כי הוא דבר המחבר השכל עם המשכיל והנו"ן הפוכה כי יש בושה להמדריגה התחתונה וזהו התקשרות מלמעלה למטה והצדיק התחתון מקבל מהמדריגה עליונה. ויש ב' ציורים האיך לכתוב היו"ד או הפוכה רצה לומר או אחורי היו"ד לנו"ן אז לא כי אי אפשר להשכל לקבל מהמשכיל כי אם מהמדריגה תחתונה שלו וזהו התקשרות מלמעלה למטה.
מגיד דבריו ליעקב · פרק כ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
