מגיד דבריו ליעקב · פרק כ״ב, א׳

נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה פירש שצריך לישא וליתן ר"ל שיהיה כל המעשים והמחשבות באמונה. ר"ל באחדות הבורא ית' וא"ת יש יצה"ר לזה אמר קבעת עתים לתורה ע"ד בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה. והנה י"ל הלא התבלין הם הממתקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר. אך הענין הוא ע"ד משרז"ל אי מסר בידייהו יצרא דעבירה אפילו ביעתא בת יומא לא הוה אשתכח, דהנה יש ב' מיני תפלות בהתלהבות. הא' שהאדם עושה לעצמו הכנה וב' מה שמתפלל בלי שום הכנה רק הזמן הוא גורם כמו בשבתות וי"ט שאז הוא השראת הקדושה בעולם. וזהו אפילו ביעתא ר"ל תפלה בת יומא שהזמן גורם לא אשתכח כי יצה"ר נקרא כח התאוה והוא החשק. וכמו שהאדם רוצה כך מהפך החשק אם לטוב הוא מתפלל בחשק ובהתלהבות וזה פירש סולו לרוכב בערבות ביה שמו. ר"ל הקב"ה נקרא רוכב בערבות במי שמעורב אצלו אהבה ויראה יחד הוא שורה עליו וזהו בי"ה שמו כידוע ששם י"ה מורה אוי"ר וכ"ז אם הוא מתפלל בהתלהבות. משא"כ אם אינו מתפלל בהתלהבות אינו שורה עליו כי אם היה הקב"ה שורה עליו היה הרוח מפזר עננים. רוח נקרא מדת תפארת שהוא מדת יעקב שבו היו כל המדות אהבה ויראה כמ"ש ויאהב יעקב כו'. מה נורא המקום הזה וזהו אלקי אברהם ר"ל הכח השורה באהבה אבר מן החי ששורה הקב"ה עליו ... [חסר כאן].