מגיד דבריו ליעקב · פרק ט״ז, ג׳

קול קורא במדבר פנו דרך ה' ע"ד ושמע קול אלה דמשביעין אותו ואומרין לו הוי צדיק ואל תהי רשע ר"ל דהתחלת הויות הנשמה לברוא מקשרים אותה בעולם השבועה שהוא השכינה כדי שתהי' מקושרת שם וכל הדיבורים שמדברים בעה"ז נחצב מהדיבור ההוא. והדיבור הזה הוא ממוצע דיבור אחרון שלמעלה ודיבור ראשון שלמטה וכל הדיבורים שמדברים באים מזה הדיבור. וכל מה שמדבר מעורר זה הדיבור וזהו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי כשמדבר דברים בטלים מגביה את הדיבור בחנם והוא מותרה ועומד בזה ההתקשרות בזה הדיבור וכשהוא רוצה ח"ו לנטות מן הדרך הטוב מתרה בו הדיבור ומי שזוכה יודע ושומע את הקול וזהו נפש כי תחטא אורייתא קא מתמה האיך אפשר שתחטא ושמע קול אלה היה לו לשמוע קול של השבועה או ראה שרואה מעשים של אחר ונזכר במעשיו דכל מה שאדם רואה ישים אל לבו למה הראה לי הקב"ה את זה הלא הכל בהשגחה פרטיות. אלא אם רואה דבר עבירה יחשוב מסתמא גם אני עשיתי שמץ מנהו אעפ"י שלא עשה כזה ממש. למשל אם הוא רואה את אחד שבא על א"א והוליד ממזר ומוציא ז"ל ע"י מ"ז חמור כמו מוליד ממזר וזהו או ראה שרואה דבר עבירה מאדם אחר ומזכיר בו דבר שעשה או ידע ע"ד בושנו במעשינו ונכלמנו להרים פנינו אליך ע"ד משל חותם המטונף אם משימין אותו על השעוה אזי נתטנף גם השעוה כך כשהאדם מלוכלך בעבירה ומדבק א"ע בהקב"ה כביכול נעשה הלכלוך למעלה כשנעשה אחדות עם הש"י בעת תפילתו שמדבר דיבורים ושורה בו הקב"ה וזהו בושנו במעשינו מכח עבירות. ונכלמנו להרים פנינו אליך פי' פנימיתינו אליך שיהי' אני מדובק בך בשביל הלכלוך וזהו המדה של נושא עון שסובל העון וזהו או ידע בשביל התקשרות מושך עצמו מהעבירות והוא קול קורא הקול אלה קורא במדבר פי' בהדיבור פנו דרך ה' שיהא הקב"ה שורה בו ישרו בערבה שאם נופלת מחשבה זרה לאדם בתפילתו שבא בהיכל מלך ודחפו אותו וכאשר ישים אל לבו שדחפו אותו ישוב אל הקב"ה באימה גדולה ובבושה רבה והקב"ה הבטיח אותנו אל תירא כי אתך אנכי בכ"מ שאנו שם מביאים את הש"י שם וזהו ישרו בערבה בזה שהמחשבה מעורב בקליפות מסילה נק' דרך שאינו כבושה לאלהינו. הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים בשלימות יפנה מחשבתו מהרהורים ואפילו כשהוא אוכל ושותה ישים מחשבתו כדי שיהיה חזק לעבודתו ית' צריך להגביר תענוג הרוחני על תאות הגשמי ומזה יהיה לו יותר כח מרוחנית המאכל וזהו מה יפית ומה נעמת אהבת בתענוגים שיהיה לך אהבה בתענוגים.