מגיד דבריו ליעקב · פרק קל״ג, א׳

רמז הפסוק וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' מזרם וממטר. ר"ל עפ"י מ"ש בגמ' תניא א"ר יהושע בן חנניא כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד כו', הנה יש לדקדק על לשון לא ראינו שינה בעינינו וכי הישן רואה שהשינה בעיניו אדרבה הישן אינו רואה ועוד אמרו כשהיינו שמחים לא היינו רואים שינה פשיטא בשעה שהיו שמחים לא היו רואים וכך היה לומר בימי שמחת בית השואבה לא היינו רואים שינה, וי"ל ע"פ הירושלמי למה נקראת בית השואבה שהיו שואבין משם רוח הקודש ר"ל מתוך שמחה של מצוה והדביקות שהיו להם זכו לרה"ק והנה צריך לתת טעם לזה הגם והיה כנגן המנגן וגו' צריך להבין למה הוא כך, וי"ל למשל השמחה באה אם האדם מחמת שהיה לו איזה תענוג גדול או שנתבשר בשורה טובה והיה לו תענוג גדול מזה או שראה איזה דבר שיש לו תענוג גדול מדבר ההוא באה לו השמחה נמצא מצינו שהשמחה נמשכת מעולם התענוג שהוא רוחני בלי מושג והוא עליון עד מאוד הנק' קדש בלא ואו' ומשם נמשך במדריגת קדוש שהוא התפשטות הקודש בואו' ומשם יורד ממדריגה למדריגה עד שבא לאדם רוח הקודש והנה אי' בזוהר על פסוק מה יש לך בבית שאין השראת השכינה והברכה שורה אלא על איזה דבר שיהיה כלי המקבל ההשפעה ההוא ואמרו רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם כו' ר"ל כי המצות בעצם הם תרי"ג אבל כאשר מקיים האדם בכל דרכיך דעהו יכול לקיים הרבה פעמי' תרי"ג עד קץ כי כל מעשיו הם לש"ש נמצא קיים בכל עת ורגע מצות בוראו ית' שמו כמו שאמרו על הלל הזקן על אכילתו הי' אומר גמול חסד עם אכסניא כו' וז"ש לפיכך הרבה להם תורה ומצוה כי בדבר שאין בו קצבה נופל בו לשון ריבוי משא"כ אם הם כ"א תרי"ג מה שייך לומר הרבה להם וכי בשביל שהם תרי"ג קרא אותן מרובין אבל לפי הנ"ל א"ש כי המקיים בכל דרכיך דעהו אין קץ למצוותיו כנ"ל ומ"ש לזכות את ישראל ר"ל בעשייתן לש"ש הם מזדככים החומרים שלהם ויהיה יכולים להתדבק ולהתחבר בקדושה כי מצוה הוא לשון צוותא והתחברות וא"ל שלזה רמזו ואמרו מצוה גוררת מצוה פי' בעשותו המצוה גוררת וגורמת התחברות והתדבקות כנ"ל ועבירה גוררת עבירה כי עבירה לשון פירוד מבוראו ח"ו.