מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ה, ב׳

או י"ל באופן אחר פי' מאמר' ז"ל קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני וכו', הנה אמרו בגמ' דוד אסיק שמעתתא אליבא דהלכתא שאול לא אסיק שמעתתא, ויש לתת טעם לזה למה היה כך והלא אמרו אלו ואלו דברי אלהים חיים, אך ודאי האמת הוא שאלו ואלו וכו' רק שכל אחד היה מדבר ופסק ההלכה כפי מדרגתו ושורש נשמתו, וידוע שדוד המלך ע"ה היה שורש נשמתו ממדת המלכות וידוע שהמל' מקבלת מכל הו"ק פעמים כך ופעמים כך ופעמים נוטע לב' הקצוות וכתיב אחרי רבים להטות פי' איך שיהיה ההסכמה אם לחסד אם לדון או רחמים הממוצע איך שיהיה אזי נק' זה אחרי רבים להטות כידוע שכל מדה שהיא גוברת היה נק' רבים מפני ששאר הנגדיים הם נכללים בזו המדה הגוברות והם בטילים ממציאותם כי שרגא בטיהרא וכו' נמצא המדה הגוברת הוא הרבים ואף שמדות הנגדיות ג"כ דברי אלהים חיים עכ"ז נתבטלו ברוב וע"כ דהמע"ה שהיה ממדות המל' ושם הוא כלליות כולם וגמר הדברים כי הוא נק' עצרת כנישין בה"כ כונסת כל המדות העליונים לכן היה דוד יכול לכווין ההלכה ולאסוקי שמעתת' אליבא דהלכתא ולכך נק' המד' הזאת הלכה כי שם נגמר הליכות העולם אם לחסד אם לרחמים וכו' ועוד שהמלה נקראת תורה שבע"פ שהיא נדרשת בי"ג מדות כידוע וכמו שהסכימו הרוב למעלה דהיינו המדה שהיתה גוברת כך היתה ההלכה וכוון האמת כפי שנגמר שם בשורש נשמתו ולכך היה ראוי למלוכה שהמלוכה היא ההנהגת העולם כעין הליכות העולם דלעילא, משא"כ שאול שלא היה מדרגתו מהמדה הזאת אף שהוא אומר משורש נשמתו דברי אלהים חיים עכ"ז לא היה יכול לכווין האמת איך נגמרו הדבר אחרי רבים ולכך ג"כ לא נמשכה מלכותו: