מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ה, א׳

במדרש קדושים תהיו שלא יהא בכם מות כו'. ויובן עפ"י דכתיב לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, ויובן במ"ש בזוהר כל צלותא או מלה דאורייתא דל נפקי בדחילו ורחימו מעומקא דליבא כו' ומי שח"ו מוציא ד"ת או תפלה מפיו בלא דו"ר שהוא מחשבה זכה וטהורה ובינת הלב הוא בחייו קרוי מת שאין לו חלק בבחי' שם י"ה שהם חכמה ובינה כידוע וכתיב לא המתים יהללו יה וזה שביקש דהמע"ה לא אמות כי אחיה פי' כל זמן שאני בחיים לא אהיה ח"ו חשוב כמת אלא אהיה מן אותן המטהרים מחשבותם ורעיונם ומדברים מעמקי הלב ואז ואספר לשון ספירה ובהירות ואנהיר מעשי י"ה שהם חכמה ובינה שמשם באות כל ההשפעות ומהם אספר ואנהיר כל העולמות וז"ש כאן קדושים תהיו פי' כשאתם תמשיכו המוחין הנק' קודש כידוע אז תהיו קדושים בבחי' שם י"ה ולא יהיה בכם מות ולא אמר תמותו רק בכם דייקא ר"ל כאשר אתם בחיים לא תהיו חשובים כמתים ח"ו.