מגיד דבריו ליעקב · פרק י״ב, ז׳

כשיש למלך בן במקום מטונף הוא הולך לאותו מקום מחמת אהבת הבן כדי ליקח אותו משם. כך לפעמים נולד מחשבה באדם מחמת שהעולמות יורדים מלמעלה ובאין לאדם ג"כ אותה המחשבה וכשהוא חכם לידע באיזה ענין הוא המחשבה אם באהבה אם ביראה אם בתפארת אעפ"י שהוא מעניני עה"ז בתאוה גופנית הוא יכול להעלות אותה וידע שאותה המחשבה צריך להתתקן בזו השעה אם באהבה אם ביראה אם בתפארת שנתקלקלה מחמת השבירה ועכשיו הוא עת להעלות אותה. ולכך ירדה המחשבה מעולמות עליונים ובאה לאדם כדי להעלותה מהשבירה היינו שידבק עצמו בבורא ית' לפי אותה המדה הנ"ל אם באהבה או ביראה או בת"ת ובשאר מדות של ז' ימי הבנין ותמיד יראה במחשבתו איזה מדה נולד בו אם מאהבה או מיראה או מת"ת ויעלה אותה המחשבה למעלה. וכן באכילה ושתיה כשנולד בו אהבה אז לוקח התענוג שהיה מאכילה ושתיה זו ומעלה אותו התענוג לבורא ית'. וכן כשנולד בו התפארות יעלה אותו התפארות שיש באותו דבר שמכח זה נולד אותו התפארת וידבק אותו לבורא ית'. שבכל דבר נמצא התפשטות הבורא ית' שמלא כל הארץ כבודו. ויעלה אותו הפנימית שיש באותו דבר כ"א לפי מדתו מז' ימי הבנין וידבק הפנימית של אותו הדבר בבורא ית'.