מגיד דבריו ליעקב · פרק י״ב, י״ג

ולפעמים שולחין לו מחשבה זרה מחמת שדוחין אותו ואם הוא חכם באותה המחשבה יכול לקשר עצמו יותר בהש"י שהמחשבה הוא אותיות שהם אברי השכינה רק שנפלו מכח השבירה ונעשו הצירוף של האותיות רע בקליפות כמו אדם שנותן מעדנים מעורבין מין בשאינו מינו שכל אחד בפני עצמו הוא טוב וכאשר נתערבו הוא מאוס ורע מאוד. כך זה הוא ג"כ נעשה רע וכשהוא מבין באיזה ענין המחשבה אם בתאוה הוא מעולם האהבה נפל אם ביראה רעה הוא מעולם היראה אם בגאוה הוא מעולם התפארת. וכן בשארי דברים שכולם משבעת ימי הבנין נפלו וכשהוא מקשר אותם בהש"י באהבת הבורא וביראת הבורא הוא מחזיר אותם לשרשם וכן בשאר מדות כל מחשבה לפי המידה שנפלה ממנה הוא מקשר אותה לאותה המדה והקליפות נופלים ממנה ונעשה הצירוף טוב. וזהו מתיר את החבלים והשקים נופים השקים דהיינו הקליפות נופלים. ויש להשי"ת בזה הנאה גדולה כמשל הבן מלך שנפל לשביה כשמביאין אותו לפני המלך הוא נהנה מאוד יותר מזה הבן שיש אצלו תמיד אין דבר יכול להשתנות מתולדה לתולדה אחרת כמו ביצה שנעשה ממנה אפרוח שצריך מתחילה להתבטל כלל מתולדות ביצה דהיינו מתולדה ראשונה ואח"כ יכול להיות תולדה אחרת ממנה. כן כל דבר צריך להיות כן שצריך לבא למדריגת אי"ן ואח"כ יכול להיות דבר אחר וכן בכל הניסים שהם משינוי הטבע צריך מתחילה שיתעלה הדבר בספירת אין ואח"כ משפיע משם באופן שיהיה נס. כמ"ש הרמב"ן ז"ל שלכך נתוסף ה' בשרה שהיה צריך להעלותה לה' ראשונה כדי שתלד שרה.