וזה שאמר העצה לאסור את שמעון, כי עיקר כח יוסף היה בכבישת תאוה שהוא נגד שמעון על כן חשב העיקר להחליש כח שמעון במאסר זה שיהיה כפוף תחת ידו לימשך אחר כחו ולהביא אליו את בנימין דאיתא בזוהר שהוא היה המשלים דרגא דיוסף ובמקומו כשנאבד, והיינו דיש צדיק המוגדר הכל על פי התורה וזהו עיקר התחלת שם צדיק הגלוי לכל וניכר דמי ששומר כל התורה כולה הוא צדיק גמור, ובאמת נאמר עמך כולם צדיקים וגו' חוץ מאותם שנמנו בריש פרק חלק דאין להם חלק לעולם הבא ואיך אפשר זה, אבל באמת מצינו עבירה לשמה דגדולה ממצוה שלא לשמה כמה שכתוב (נזיר כ"ג ע"ב) וגם זה נקרא צדיק שכל מעשיו לשם שמים ואפילו לדבר עבירה, ולעתיד יתברר כן על כל חטאי בני ישראל כמו שאמרו ז"ל בשבת (פ"ט ע"ב) על פסוק אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית שיתברר שהיה מסודר מאמיתות רצון השם יתברך שיהיה כן ואם כן גם בזה עשו רצון השם יתברך והכל היה כמו עבירה לשמה, ומכירת יוסף היינו דמצד יוסף שהוא ההגדרה בפועל היה נמשך דבה על השבטים שהם לא היו כן, ובאמת גם הם שבטי יה שהקב״ה מעיד עליהם, וזה גרם שיכלו לשלוט בו ולמכרו עד שהיה נדמה כאילו נטמע בין העמים חס וחלילה ונאבד מכלל שבטי יעקב, כי הם חשבו ענין הגדרותיו על דרך פשיטת טלפיים דעשו שהעיקר הוא להיות הלב תמיד שלם ונמשך אחר הש"י, אבל להראות עצמו מוגדר לעין כל אדם חשבו דהוא מפסולת הגבורה ויראת שמים דיצחק אבינו ע"ה שיצא ממנו עשו, כי אמיתות היראה הוא גם כן בלב וכמה שכתוב ביומא ע"ב ב' על פסוק ולב אין, ובאמת עיקר ההגדרה בפועל צריך בין העמים כי אילו היה האדם בשלימותו שנברא בו דהאלקים עשה את האדם ישר לא היה צריך לכל כך הגדרות שלא היה יודע כלל מרע, וכמו שהיה אדם הראשון קודם החטא והיה די לו בהגדרה זו לבד שלא יאכל מעץ הדעת שלא יחפוץ לדעת מטוב ורע דעל ידי זה יוכל להשתקע בדמיון, ועצם ישראל הוא כן וכמה שכתוב בברכות (י"ז ע"א) גלוי וידוע שרצונינו לעשות רצוניך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד כו' והכל אחד כי כשיבוטל יצר הרע מן העולם יבוטלו גם כן האומות עכו"ם ויהיו כולם גרים גרורים, דשורש יצר הרע הוא באומות העכו"ם שהם בעצם כן דשרשם מצד הרע, משא״כ בישראל דהמשילו בסנהדרין מ"ד ריש ע"א לאסא דקאי ביני הוצי שהחטאים נמשכים רק על ידי החוחים הסובבים לשושנה, ומצרים הוא ערות הארץ דשם תוקף כח ההשתקעות בזימה וכל מיני תאוה כמעשה ארץ מצרים, ושם לעבד נמכר יוסף שהוא תכלית השיקוע שהעבד אין לו שום כח ורשות בפני עצמו כלל דעול רבו מקיפו מכל צד, ועם כל זה הוא נתגבר שם להיות חרות מיצר הרע עד שמבית האסורים יצא למלוך שכבש כל כחות הזימה תחתיו והיו כפופים לו:
מחשבות חרוץ · פרק ד׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.