מחשבות חרוץ · פרק ג׳, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכך הם סדר המדרגות כי לא יכול לבוא מיד להתחזקות באמונה כזו גם כן רק כשירגיז תחילה היצר טוב על כל פנים, ואף שלא יועיל לנצח על ידי זה לגמרי יועיל שיוכל להתעורר על ידי זה לתורה ולנצחו על ידי התורה, ואם גם זה לא יועיל מכל מקום אחר שכבר התעורר בהרגזה על ידי יצר טוב ובתורה על כל פנים יועיל לו שיוכל להתעורר אחר כך נגדו בהתחזקות באמונה ביחוד השם יתברך וכבוד מלכותו, ופעמים שנשקע כל כך עד שגם זה לא יועיל להעלותו מעמקי שקיעותו כידוע דיש ג' שמות ליצר הרע בתחלה הלך ואחר כך אורח ולבסוף איש וכמו שכתוב בהחליל, והלך היינו גם כן כשבא לבית האיש דכבר נכנס למעמקי לבו, ותחלת ההרגזה הוא שלא להכניסו ולהניחו ליכנס כלל, אך אחר שנכנס בדרך הלך אז צריך לתורה לשקע לבו בדברי תורה ועל ידי זה יוציאו מביתו, ואם לא הועיל שכבר נעשה במדרגת אורח הקבוע שאי אפשר לדחותו על ידי שיאמר שצריך אותו מקום לעצמו כי כבר קנה הוא לו חזקת מקומו בבית, אז צריך לקריאת שמע והתחזקות באמונה שיש אדון מושל בכל ובעל הבית שיוכל לדחות כל החיצונים מן הבית, ועל ידי התמלאות הלב באמונה גמורה דשויתי ה' לנגדי תמיד הם מתבטלים ממילא כל הדברים שכנגדו יתברך ונעשו כאין וכאפס, אך אם נתגבר היצר כל כך בלב האדם עד שנעשה בעל הבית ואיש להיות הוא לבד מנהיג הגוף, והיינו אחר שחטא בפעל דרשעים יצר הרע שופטן כמו שכתוב בהרואה דהיינו מנהיגן וכמו שכתוב בבראשית רבה (פרשה ס"ז) דהן ברשות לבן רצה לומר לב יצר האדם הרע מנעוריו. אז אפשר שיוכל לערבב לבו כל כך עד שלא יועיל כל זה לנצחו אבל מכל מקום יועיל שעל ידי זה יוכל על כל פנים לנצחו אחר כך כשיזכיר לו יום המיתה שכבר על כל פנים נתרכך לבבו מעט ונתערבב גם היצר רע על ידי הרגזתו והתגברותו נגדו בג' דברים הקודמים ואין לבו עוד בריא כאולם שלא ישוב מפני כל כאותן שנאמר עליהם ואחריהם בפיהם וגו' כמו שכתוב בשבת ל"א ב', ודבר זה הוא באיסור והיתר שאין להם שייכות לתורה דלא עשה כן לכל גוי גם זכרון יום המיתה לא יועיל להם כלום, אבל זרע ישראל אפילו הגדיל עונות זו למעלה מזו אם התעורר בו לבו לשוב יוכל להוציא את עצמו גם משאול תחתית ולשוב אל ה' באמת עד ה' אלקיך ממש להיות דבוק בו יתברך כאשר הם כל ישראל אתם הדבקים בה' וגו', ותחלה ירגיז כו' מיד בשומו אל לב לשוב אל השם יתברך יחשוב עצמו כקטן שנולד וכאלו מעתה בא לעולם, ועל זה הוא הטבילה שנוהגין בו בעלי תשובה (רמב"ם הלכות תשובה) וכמ״ש הקדמונים לטבול בערב יום כיפור כי כונת הטבילה כפשוטה הוא כמו שכתוב בספר החינוך שיחשוב בהיותו תחת המים כאלו עתה התחלת בריאת העולם שהיה כל העולם כולו מים במים ועתה נברא ונולד, ובתחלת תשובתו צריך לשכוח הראשונות שזה יערבבו מעבודתו וכמו שכתוב בספרי מוסר הקדמונים. ויתחיל בהרגזת יצר טוב ליצר רע שלא יניחו להתחיל ליכנס כלל מעתה, ואחר כך בדברי תורה וביחוד השם יתברך ואם עם כל זה יערבבו אז יזכיר לו יום המיתה וסוף כל האדם ושמא מחר ימות והאני' חושבת כבר להשבר ולא במותו יקח הכל ומה בצע מכל הבלי דמיונותיו האם ירד אחריו כבודו וחמודותיו וכל תענוגיו אשר בפועל וכל שכן הרהוריו הבטלים אשר ללא יועיל הם אפילו בעולם הזה ורק כל זמן שיש מציאות לאותה חמדה בלב יש לו חשק להרהר בה גם כן, וכשיזכור אחריתו שהכל יעלה בתוהו והכל הבל ולחם כזבים ואחר ימלא פיהו חצץ ולא נשאר לאדם כלום מאותם ההבלים רק מה שהשתדל לעבודת השם יתברך, אז יכנע לבבו הערל על כל פנים כשישים אל לבו ויעמיק מחשבתו מסופו למות ומה אחריתו ושהוא כבר קרוב לזה להשבר אז ודאי יתעורר רב החובל רצה לומר ראש מנהיגי הגוף שהוא עומק הרצון שבלב שמהרצון שבלב הוא כל הנהגת הגוף ועל כן נקרא החובל, על דרך שכתב בתיקונים שם מלשון אם חבול תחבול כי הוא החובל הגוף באמת ומוליכו בים הזועף כי עקוב הלב מכל ושם משכן היצר רע על ב' מפתחי הלב, אבל שם משכן היצר טוב גם כן וגם היצר רע יוכל להתהפך להיות טוב מאוד כמו שאמרו ז"ל על פסוק והנה טוב מאוד כאשר יכבשנו שיהיה כל תשוקת הלב לשמים, ובזכרון יום המיתה שאז מתבטלים התשוקות דעולם הזה אז מתעורר צעקת מעמקי הלב אל השם יתברך ומעורר עצמו מה לך נרדם בהבלי הזמן קום קרא וגו', כי אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, וזכרון יום המיתה הוא המעוררו לזה לצעוק אל השם יתברך כי כאשר יתבונן באחריתו לא ינוח ולא ישקוט לבבו מלהנצל ממר המות הנצחי חס ושלום שיאבד בגינהם, ודבר זה הוא גם מצד יצר לב האדם הטבעי מה שהוא רע מנעוריו בתולדה הוא רק מה שהוא בטבע אוהב את עצמו, ודבר זה יצר השם יתברך האדם כן, וגם היצר טוב הוא כן שאוהב את עצמו אבל הוא מצד הנפש ואוהב את נפשו ואין רוצה להניח לשקע בענינים גופנים והיצר רע הוא מצד הגוף לאהוב את גופו ודברים החמודים והמענגים לו וכיסופיו הכוזבים, וכאשר יתבונן באחריתו וסוף גופו לרמה ותולעה אז גם מפני אהבת גופו יעזוב דרכו ומחשבותיו ברשע וחמדת עולם הזה, כמו שהחולה מפני אהבת גופו יניח לצער גופו לשעה על ידי הרפואות כדי שישוב בריא אולם אחר כך, כן לאהבת גופו בקיומו הנצחי כגופות הצדיקים שהם נרתק לרוח אלקים שבתוכם דגם הגוף הגשמיי יש לו קיום לעד שעל זה הוא תחיית המתים לגופות שגם הם יש בהם קדושה להיות קיים לעד להלביש את הנפש, ועל כן מצד הטבע הלב שהוא אוהב את עצמו כשיזכור יום המיתה יקרא אל ה' בחזקה להושיעו מסערת הים וגליו הם שיקועי הדמיונות מחמודות עולם הזה המאפילים ומעכירים המחשבה הטהורה ויקוץ מתרדימתו:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.