מחשבות חרוץ · פרק י״ט, ט״ו

והכל עצות השם יתברך כדי שעל ידי זה יהיה מקום לקבלת הגרים בישראל, וגם הגר אומר אלקי אבותינו על שם אברהם אבינו שהיה אב המון גוים שממנו הוא שורש הגרים, ועל כן זכה יתרו להיות ג"כ מה ע"ד = מהשבעים וארבעה אנשים שהיה אברהם נגדם והוא השורש לכל הגרים כי הוא התחלתם, ונראה לי כי נפשות כל הגרים מאחר שבשם ישראל יכנו והם לכל דבר כאזרח בישראל, ודאי יש להם שורש ואחיזה ג"כ באותיות התורה, שרשם הוא בפרשה זו הראשונה דוישמע יתרו, [והוא עם בלעם היו באותו עצה דפרעה (סוטה י"א ע"א) שהיה לעכב בנין הכנסת ישראל, והוא שברח זכה להיות שורש לגרים הנקהלים אל הכנסת ישראל, ובלעם שיעץ הוכרח להתנבא בעצמו אח"כ במעלת הכנסת ישראל, ובאותה פרשה דבלעם שם אחיזת כל הנפשות דפושעי ישראל המינים והמשומדים וכל אותן שאין להם חלק לעולם הבא, ומכל מקום הם מזרע ישראל שלא ידח מהם נדח אחיזתם באותה פרשה דבלעם, וכמו שכתבתי במקום אחר דעל כן בלעם נמנה ג"כ עמהם במשנה דריש פרק חלק, אבל דורשי רשומות שם בגמרא שאמרו כולן יש להם חלק לעולם הבא, לא אמרו אבלעם כי זהו רק בזרע ישראל], ונבועת התורה התחיל באברהם אבינו ע"ה מיד כשזכה לשם גר, אף על פי שלא זכה עדיין לשם ישראל, ולכתר מלכות וכהונה זכה בהצלת סדום ולוט, שהיה כל התעוררותו להצלת נפש דהמע"ה ומשיח שהוא שלימות הכנסת ישראל והיותם ממלכת כהנים, [כדרך שנאמר ובני דוד כהנים], ואנשי סדום היו ממש ההיפך מאברהם אע"ה, שמידתו הכנסת אורחים שהוא אהבת הבריות ולקרבן לתורה ומסתמא הרבה פעל בזה, אבל לא נכתב בתורה מכל הכנסת אורחים שלו כלום כי כולם היו גוים גמורים, ואף שגיירן כשמת אאע"ה חזרו לסורן כמו שאמרו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ט) ולא נשאר מהם לדורות כלום, ועל כן לא שייך להזכיר מזה בתורה ולא נכתב מכל הכנסת אורחים שלו רק מה שעשה למלאכים. וזהו אחר המילה שזכה לשם ישראל ואז זכה למצות הכנסת אורחים באמת שהוא גדול מהקבלת פני שכינה כדילפינן בריש פרק מפנין (שבת קכ"ז א)' מהך דאברהם אבינו ע"ה, שהנאת אותה סעודה הוא ג"כ כנהנה מזיו השכינה, ושם ג"כ נאמר וסעדו לבכם, שהיה סעודה לבד ולא משתה, כי אצל אברהם אע"ה לא שייך מותרות רק הכל הוא כדי סעודה הצריכה לבד דהוא בתכלית מדת ההתפשטות ולא נאמר גביה משתה אלא ביום דהגמל יצחק שהיתה בשביל יצחק שהוא מדת הצמצום, אבל מצידו הכל נקרא רק סעודת הלב שהוא ההכרחיות, ומאחר שנכתב זה למצות הכנסת אורחים שלו מסתמא היה בזה מצות הכנסת אורחים ואף על פי שעיקר המצוה הוא מה שגומל חסד עם האורחים שאין להם מה לאכול בדרך, והמלאכים לא צריכים לאכילה כלל רק לכבודו נראו כאוכלים, מכל מקום לא לחנם נכתב הלשון וסעדו לבכם, ולא תכתוב התורה דבר שאינו אמת כלל, רק ודאי היה להם סעודת לב על ידי סעודה זו. דגם המלאכים צריכים דבר המחזיקם ומקיימם ולרבי עקיבא יומא ע"ה ב' יש לחם שמלאכי השרת אוכלין. [ואף דר"י אמר לו טעות וכי כו'. אינו טעות גמור דדבר טעות לא נכתב בגמרא וכיון דנכתבו דברי רבי עקיבא בגמרא ונשנו בברייתא על כרחך דהוא ככל הפלוגתות דאלו ואלו דברי אלוקים חיים וכל אחד דיבר לפי דרכו ושורש השגתו ור"י על פי מדריגתו הוא שאמר טעית. אבל לפי הכל יקר שראתה עינו של רבי עקיבא (מרו"ת פרשת חוקת) לא טעה כלל, ואין כאן מקום להאריך בזה] ולדברי הכל ודאי גם במלאכים שייך תוספת כח והתשת כח וכמו שאמרו ז"ל (מדרש רבה איכה פרשה א') על פסוק צור ילדך תשי דמתישין כח פמליא של מעלה. וכן על פסוק תנו עוז לאלקים (זוה"ק ח"ב ל"ב ב') דמוסיפין כח בפמליא של מעלה וכך אברהם אבינו בסעודתו זו מכח מצות הכנסת אורחים הגדול מהקבלת פני שכינה (שבת קכ"ז א') הוסיף כח בפמליא של מעלה וסעד לבם על ידי זה וקיבלו הארה ממדת החסד לאברהם. ובכח הארה זו האירו הם אח"כ בלוט שנתעורר לקיים ג"כ הכנסת אורחים כבהיותו עם אברהם אבינו אף על פישכבר נתרחק ממנו וגר בסדום ומסתמא לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא שהוא מינו (בבא קמא צ"ב ב') וכמו שהם חשבו להשכיח תורת רגל ביניהם (סנהדרין ק"ט א') ולבטל מצות הכנסת אורחים מן העולם. כי הם הקליפה דזה לעומת זה נגד אברהם אבינו. אף הוא נתרצה במעשיהם על ידי שנפרד מאאע"ה ונתרחק. מכל מקום בביאת המלכים שקלטו אור דאאע"ה חזר ונתקרב. ועל ידי זה זכה לעשות משתה למלאכים שהיה לו קצת התחברות עמהם. ועל ידי זה נתנוצץ אור דוד המלך ע"ה הגנוז בו שעל ידי זה הוא התחברות שלו עמהם וכן התחברותו עם אברהם אבינו ועל ידי זה ניצול: