מחשבות חרוץ · פרק י״ח, ו׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וזהו התקיעת שופר דבהיל ואמר השתא אתי משיחא, דביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' דקול השופר מעורר ומחריד הלב כמו שנאמר היתקע וגו' והעם לא יחרדו, ושופר גדול הוא תוקף פחד ד' והדר גאונו שסיפר ישעיה ב' שיהיה באחרית הימים, עד שגם האובדים לגמרי והנדחים יתעוררו לשוב אל ד', ושופר דראש השנה אין כחו לעורר האובדים לגמרי רק לעורר ישנים מתרדימתן, וזהו בראש השנה שהוא התחלת ביאת היצר רע בהסתה שאחר התרדמה באים כנגדו בקול השופר, כי כבר נקבע כח ההסתה בלב ואי אפשר להתגבר נגדו אלא על ידי התורה תבלין ועל ידי עצות התורה לעשות מלחמה בתחבולות, וגם במתן תורה היה קול השופר הולך וחזק מאוד, וזהו קולו של השם יתברך וכשופר גדול דלעתיד שמצד אתערותא דלעילא, וקול שופר דראש השנה הוא הקול קול יעקב באתערותא דלתתא ודי בכל שהוא כדרך שאמרו פתחו לי כחודה של מחט ואני כו', כי מיד שמתחיל לעורר הלב להשם יתברך הוא מוכן לעוזרו באתערותא דלעילא, ועל כן מתיירא המקטרג ממשיחא, שכאשר יוסיף בקטרוג והשם יתברך כבר נתמלא רחמים כמשפט להבא לטהר לסייעו בשפע האתערותא דלעילא, וזה דבר שאין לו שיעור, ואם עדיין לא ישובו כדי לסתום פה המקטרג אף הוא ית' מוסיף באתערותא דלעילא ללבבות בני ישראל להוסיף להתגבר נגדו, ועל כן מתיירא שלא יבוא לידי שופר גדול, ובזה מתערבב מקטרוגו דחושב שהוא דטבא ליה שלא לקטרג עוד כדי שישארו בשלהם לבד, וזהו ההכנה לסליחה הגמורה שאח"כ ביום הכפורים דנושא השעיר כל עונותם, כי השעיר רומז לרישא חשוכא כמה שכתוב בשבת עבודה זרה ב' מ"ט עיזא מסגן ברישא והדר אימרא וכן נולד מקודם עשו איש שעיר ואחריו הצאן ישראל, והשם יתברך יסד בברייתו של עולם כן להיות ברישא חשוכא, ולא איברי ליליא אלא לשינתא (עירובין ס"ה ע"א), וזהו ההפלת תרדמה שהיה מיד בבריאת אדם כדי לבוא על ידי זה לנהורא ואור גדול שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא, אלמלא חטא והגביר החשיכה עד שכל עולם הזה דומה ללילה כמה שכתוב בריש פסחים, והיינו אחר חטא אדם הראשון, וכמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק אך חושך ישופני דאדם הראשון אמרו על עצמו, וכל מה שמאיר בעולם הזה הוא רק דלילה אור בעדני שהשם יתברך מאיר גם בחשיכה, דהחושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ד' וגו', והך ארץ היא ארץ גזירה והוא טורא דחשוך דיתבי שם עזא ועזאל, וזהו לעזאזל המדברה שאמרו ביומא (ס"ז ע"ב) לכפר על מעשה עזא ועזאל, שזהו התחלת הסתת היצר בתאות דעין רואה ולב חומד, וכמו שנאמר ותרא האשה וגו', ועל ידי זה בא החושך והסתר ראיית באור האמיתי כי טוב, שהוא האור הזרוע לצדיק דכתיב ביה אמרו צדיק כי טוב שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא:
נחלת הכלל · R' Zadok -- Machshavot Charutz

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מחשבות חרוץ, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.