מחשבות חרוץ · פרק י״ז, י״ח

ונגד לאבד, שהיה כונת אותו רשע סילוק שכינה מתחתונים דזהו איבוד הכנסת ישראל, דאם אין צאן אין רועה שאין על מי להתייחד שמו בארץ, ונשאר אלקי השמים לבד דקרו ליה אלהא דאלהא כמה שאמרו בסוף מנחות, וזהו עיקר כונת הרע דראשית גוים, נגד זה הוא מקרא מגילה, שהוא התגלות כבוד שמים ופרסמוי ניסא להיות לד' לשם וראו כל אפסי (ארץ) ישועת אלקינו כמה שאמרו במגילה י"א א', וליהודים היתה אורה וגו' כמה שאמרו שם ט"ז ב' דזו תורה, היינו נגד להשמיד, ויום טוב ומילה היינו נגד להרוג, ואף דיום טוב לא קבילו עלייהו היינו בפעל באותו היום, אבל נתגלה השורש דקדושת ישראל גוי אחד שהם בכחם לעשות יום טוב ולקדש הזמן, דדבר זה הוא עיקר ההבדל בין ישראל לעמים מצד הקדושה שאחר ההשתדלות הנמשכת להם מצד הקדושה שבתולדה שהוא המילה, שהוא המבדלת בתולדה ולתינוק בן שמונה ימים שאינו מצד השתדלותו רק משעבר עליו שבת [כמה שכתוב במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ז) דעל כן מילה לשמונה], שהיא הקדושה דקבוע וקיימא שנתנה לבני ישראל דבמנוחתו לא ישכנו ערלים, ועכו"ם ששבת חייב (סנהדרין נ"ט ע"א) דאין להם שייכות לקדושה זו שבתולדה מן השמים דכל העכו"ם ערלים בתולדה, ועל ידי זה יוכל לזכות אח"כ לקדושת יום טוב דישראל מקדשי ג"כ לזמן דוגמת שבת בהשתדלות שלהם, לפי שהם שרשם בקדושה, וזהו התגלות קדושת גוי אחד, ויקר אלו תפילין דוראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך, זהו התגלות קדושת ד' אחד שיכירו כולם כי ד' אלקי ישראל, שזהו כל התגלות בפני אומות העולם כשישיגו שהשם יתברך הוא אלקי ישראל ונקרא שמו עליהם, וזהו המגילה שנקרא כן לשון התגלות דעל כן היתה כתובה ג"כ על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, ולא נמצא שום שם במגילה לכוונה הנזכרת שכל בירור הפורים הוא שאפילו כשישראל לפנים ולמראית העין אינו כן הוא רק לפנים, וטענת המן נגד ישראל שהם ג"כ ישינים מהמצות ואינם מכירים אלקותו ית', ועל כן אמר דגם אלקיהם ישן הוא, כי אין השגחתו ושכינתו עוד ביניהם ורצה לאבד לגמרי שלא יהיה מציאות עוד להתעוררות מהשינה, אבל באמת נאמר בכנסת ישראל אני ישינה ולבי ער, ובשיר השירים רבה דהוא הקב"ה לבן של ישראל דלא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומה שהיה כעין שינה בגלות בבל היה רק למראית העין ולפנים לאדם אשר יראה לעינים שבהם היכר השינה, ולא לד' אשר יראה ללבב ולבי ער, ואפילו כשלמראית העין אין ניכר שום קריאת שם ד' על בני ישראל, גם שם הוא תוקף הגילוי דכבוד שמים על ידם. ובזה נתקן הכל דכל מחשבת המן נהפוך הוא על האמת וכמה שנתבאר: