מחשבות חרוץ · פרק ט״ו, ט׳

וכך יהיה לעתיד, דכל ימי עולם הזה הוא הזמן של התגלות כל התורה שבעל פה בשלימות על ידי חכמי ישראל שבכל דור, כל אחד השייך לחלקו עד דורו של משיח שאז יתגלה הכל ויבולע המות לנצח, לא כבמתן תורה שהיה רק לשעה שהיה אפשר להתקלקל אח"כ ע"י החטא, אבל אז לא יתקלקל עוד כי יבוטל היצר רע וכל סטרא דרע וזרעו של עמלק מן העולם, ואז ישוב העולם לגמר תיקונו כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון ויוכלל כל התורה שבעל פה בתורה שבכתב, כי יתגלה לכל האור שבתורה שבכתב איך כל התורה שבעל פה ג"כ כלולה שם, וע"כ לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו וגו', הכל מהתורה דכתיבא ומנחא דלא יצטרכו ללימוד שבעל פה תלמיד מרב, מה שאין כן בשבועות שהיה מתן תורה על ידי משרע"ה וכל ישראל תלמידיו, והשם יתברך רצה שיהיה אז תכלית השלימות בשתי דברות ראשונות ששמעו מפי הגבורה ולא יצטרכו למשרע"ה וכלעתיד דלא ילמדו וגו', אלא שלא הגיעו אז עדיין למדרגה זו ולא יכלו לסבול זה ואמרו דבר אתה וגו' פן נמות, ואף על פי שבאמת על ידי זה היו זוכים לחיי עולם, רק זה הוא אתחלתא דחטא שמצד העולם הזה עלמא דשקרא המראה הכל היפך האמת, ובמקום החיים האמתים היה אצלם פחד המות, והגם דמצד העולם הזה היה זה באמת מיתה, כי ודאי היה זה מיתה לחיי עולם הזה כשהיו זוכים לתכלית התיקון וליכנס לגן עדן מיד בחייהם הנברא למשכן האדם, דהרי היו נעדרים מעולם הזה אבל היו זוכים לחיי עולם, אלא שלא הגיע הזמן ולא זכו עדיין להיות אור הזה נקבע בקביעות בלב דרך קנין, אבל מכל מקום היה אתחלתא שעל כל פנים כבר זכו כל ישראל ונפשות כל הדורות העתידים לבוא שהיו ג"כ באותו מעמד, זכו כולם לשמוע שתי דברות מפי הגבורה ולנבואה גמורה כנבואת משרע"ה, ובב' דברות אלו כלולים שתי התורות שבכתב ובעל פה שהם נגד אנכי ולא יהיה לך, כי מצד לא יהיה לך שיש עדיין מציאות אלהים אחרים וסטרא דרע, על ידי זה הוא הצורך לתורה שבעל פה, ואי אפשר לכל אחד להכיר האור שבתורה שבכתב שהוא האור דששת ימי בראשית שנגנז בתורה שאדם צופה בו מסוף עולם ועד סופו אלא שהוא גנוז ובהעלם, ועל ידי תורה שבעל פה מוציאין מההעלם לגילוי מעט מעט, וזהו שתי הלחם מחטה כנודע דהוא בגמט' כ"ב נגד כ"ב אותיות התורה, ועל כן לעתיד עתידה שתתמר כדקל כמה שאמרו סוף כתובות, לא כמו עתה שאורה נעלם עדיין, וכך היה קודם החטא דעל כן סבירא ליה לר' יהודה (ברכות מ' ע"א) דעץ הדעת חטה היה דאז היה מין עץ, ובשבועות חוזר להיות מין עץ, כי אז מתעורר בכל שנה אותו אור שהיה בשעת מתן תורה בשתי דברות ראשונות שהיה אתחלתא דתיקון דלעתיד שמכחם הוא קדושת שתי הלחם, ועל כן הם הממשיכים ברכה לפירות האילן שכולם יונקים מעץ הדעת טוב ורע, ועל ידי שתי הלחם הוא כח ההתהפכות עץ הדעת לעץ החיים, ועל ידי זה הוא המשכת שפע בני, כי אמרו בעבודה זרה ה' א' אלמלא אבותינו שחטאו אנו לא באנו, ומסיק כמי שלא באנו לעולם, היינו דכל הנפשות מישראל שרשם בתורה וכפי התחדשות התורה שבעל פה שבלב חכמי ישראל בכל דור ודור, כך התחדשות הנפשות בכל דור ודור, ואם זכו אבותינו שהיה הכל גלוי בתורה שבכתב לכל ישראל והיו משיגים כולם כל ההתחדשות דדורות העתידות לא היה מקום להתחדשות נפשות, ואף על פה שמכל מקום היה יציאת הנפשות לפועל בעולם מכל מקום הוא כמי שלא באנו, כי כך כבר הכל כלול בפועל גלוי לכל באבות ג"כ ואין שום התחדשות: ()