מחשבות חרוץ · פרק ט״ו, ו׳

ועיקר הכתיבה הוא למען ידעו דורות הבאים וע"כ זוכה לדורות, והתחלת הכתיבה דדברי תורה בעולם הזה היה בשבועות בשעת מתן תורה שאז ניתנו עשרת הדברות, והגמר דלוחות אחרונות ביום הכפורים הוא התיקון אחר הקלקול שנתכפר הכל, והרמז בו לכתיבת תורה שבעל פה בדורות הבאים להשלים לתורה שבכתב, וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא תשא ל"ד) דעתידים אומות העולם לומר אנו ישראל עד שיאמר מי שמסטורין שלי בידו, דהבירור רק ע"י תורה שבעל פה שבזה מברר מעלת ישראל דלא עשה כן לכל גוי, מה שאין כן בתורה שבכתב הרוצה לטעות יטעה, ואף בישראל עצמן הצדוקין פקרו על ידי התורה דכתיבא ומנחא שלא האמינו בתורה שבעל פה, וזה סוד שבירת הלוחות ראשונות שהיו מן השמים ונתקיימו על ידי האחרונות שהיו על ידי משרע"ה כמו שאמרו ז"ל על פסוק פסל לך, והאחרונות עצמן חזרו להיות ראשונות ובמקום לוחות ראשונות אחר תיקון החטא, וקודמין להם דלוחות ושברי לוחות מונחים בארון (ברכות ח' ע"ב), והלוחות קודמין שהן עיקר, וכך חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה (שיר השירים רבה, עיין עבודה זרה ל"ה ע"א), אף שבאמת התורה שבכתב עיקר, רק הוא על דרך שאמרו בעלמא (יבמות ב' ע"ב וש"מ) איידי דאתיא מדרשא חביבא ליה ואקדמה. כי הללו חדשים שחידשום סופרים והללו ישנים, וכמו שאמרו ז"ל (שיר השירים רבה) על פסוק חדשים גם ישנים והקדים חדשים לחביבותיהו דחדושם, ומשרע"ה קיבל הכל בסיני גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, דהכל היה כלול בלוחות כמו שאמרו ז"ל דבין דבור לדבור היו כל מצותיה של תורה בפרטיהם ודקדוקיהם, היינו בחלל שבינתים היה רמוז הכל לחכם ומבין מדעתו כמשרע"ה שהשיג דאין עוד מלבדו אפילו בחללו של עולם, שאין שום דבר ריק בעולם ולא מקום פנוי מכלום, ולא שהיה כתוב על הלוחות שום אות יותר מעשרת הדברות רק שהתפשט האור של כל דבור בגליון שסביבו הופיע נגד השגה הבהירה דמשרע"ה כל הענפים המתפשטים מאור הזה והעתידים להתגלות בדורות הבאים, וע"כ בשבועות הוא זמן קבלת שתי התורות שבכתב ושבעל פה, ועל ידי זה זוכין לבני ואפילו מי שהוא עקר בטבע או במזל שלא יכול להוליד, על זה אמרו באאע"ה שהרימו למעלה מהשמים והמזלות, והיינו על ידי כח התורה שהוא למעלה מהשמש שהתחיל באאע"ה, שממנו התחלת שני אלפים תורה מהנפש אשר עשו בחרן כמה שכתוב בפרק קמא דעבודה זרה, ואברהם אע"ה לא מצינו דנתפלל על בני וכמו שכתוב בזוהר תולדות קל"ז רע"ב, והיינו דבכל שמונה עשרה ברכות דתפלה לא נמצא תפלה על בני, ואף על פי שיש לומר משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ורוב בני אדם יש להם בנים, מכל מקום הרי מבקשין רפואה אף שרוב בני אדם בריאים, ובודאי קבעו בתפלה כל צרכי בני אדם ואיך לא קבעו ג"כ בקשת הבני לחשוכי בנים או מעוטי בנים, ועוד שאף למי שיש לו בנים שייך בקשת בני לבקש בעדם שיהיו צדיקים ושלא יצאו מהשורה, עד שיאמרו עליהם מוטב שנהפכו שליתו על פניו ושלא בא לעולם דגרוע ממי שאין לו בנים, וכמה שכתוב בתנא דבי אליהו רבא על אותו כהן שהיה לוחך עפר ומתפלל על בניו ובני ביתו שלא יצאו לתרבות רעה וזכה ששימשו בבית המקדש, אבל הוא הדבר שאמרתי כי התפלה הוא רק לצרכי שעה וחיי שעה, ובני הוא חיי עולם בקיום המין דבר זה אי אפשר להשיג בתפלה לבד רק בכח התורה: