מחשבות חרוץ · פרק י״ב, ד׳

ובאותיות דרבי עקיבא איתא למה ל' גבוה שהוא כמלך באותיות שהוא באמצעם, ואח"כ איתא שם שרומז ללב, והיינו כמו הלב מלך בגוף כמה שכתוב בספר יצירה, ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה (כמה שכתוב בריש תיקון ק"ז) דבי מלכים ימלוכו, היינו על ידי חכמת התורה שבעל פה דהמלך פורץ כו' ואין מוחין בידו (בבא בתרא ק' ע"ב) שהוא התפשטות בלא גבול, כי הסוף מעשה ששם תכלית הצמצום נעוץ במחשבה תחלה שמשם מקור ההתפשטות, והמלך אשר במשפט יעמיד ארץ לצמצם מדינתו להיות הכל בגבול דכשאין מלך איש הישר בעיניו יעשה, ומדת דינא דמלכותא הוא לצמצם הנהגת אותם שתחתיו, ובנוגע לצרכו הוא בתכלית ההתפשטות דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו (סנהדרין כ' ע"ב), ונאמר הלהוכח למלך נתנוך דפשטי' נראה שאין להוכיח המלך, ואולי דרשו הוכח תוכיח עמיתך דוקא ומלך אין קרוי עמיתך שאימתו עליך, ואף על פי דגם תלמיד לרב נתרבה, אפשר סברי דרב יכול למחול על כבודו וכיון דבידו למחול ויוכל להיות עמיתו קרינן ביה עמיתך, מה שאין כן מלך דלדברי הכל אין כבודו מחול כמה שכתוב בקדושין (ל"ב ע"א), ומיהו לשון נתנוך משמע דצריך להיות אדם גדול ומיוחד לזה למעלתו ואותו לא נתנוהו ומינוהו על זה, ואולי רצה לומר נתנוך מן השמים דהנביאים היו מוכיחים המלכים בדבר ה' ולא מעצמו, אבל קבלתי הפירוש כי המלך יש לו עומק בבינה שבלבו מה שלא נגלה לאדם אחר עד שמחמתו מוכרח פעמים לעבור על דברי תורה על דרך עת לעשות וגו' ואין יכול להוכיחו אלא מי שהגיע למקומו ומדריגתו ויודע מעמקי לבבו, והכל מצד הדבקות שיש במעמקי לבו עם עומק ראשית דמחשבתו ית' הנעלם מעין כל בעולם הזה, ומצד הזה יכול לפרוץ כל הגדרים והגבולים כי יש לו תכלית ההתפשטות בלי גבול וכמו שנאמר רוחב לב מלכים אין חקר, ומצד צמצומו בא לו תוקף היראה יותר מכל אדם כמה שאמרו בברכות מלך כיון שכורע שוב אין זוקף, והוא מצד עוצם יראת ד' החופפו. וזה נקרא דפרח באוירא שהירא אין לו שום דבר מבורר לסמוך עליו, דבכל דבר ירא ורועד אפילו במעשה הטוב בבירור אולי יש איזה פגם וחסרון באופן שאין לו שום יסוד להיות לרגל אחיזה וסמיכה בו, וזהו יראתו הקודמת לחכמתו דראשית חכמה יראת ד' ואח"כ על ידי זה חכמתו מתקיימת, והחכמה תעוז לחכם ונעשה מגדל עוז אשר בו ירוץ צדיק, הריצה הוא התפשטות באין מעצור כי נכון לבו בטוח בד' ועל זה סמוך לבו אשר לא יירא: