קומץ המנחה · פרק א׳, קי״ד

והנה שלשה עדרי צאן, דחשב אולי מקרה הוא שזה רוצה למכור עדרו וקבצם אבל בתלתא זימני הוי חזקה היינו דבג' פעמים א"א שיהיה מקרה, ושאל מקודם השלום להם עם לבן כי רצה להוכיחן אך לא ידע אולי הם לצים ואל תוכח לץ פן ישנאך מי שאין מוטל עליו. ויעקב חשב לבן אחי אמו רוב בנים אחר אחי האם והוא גם כן צדיק וז"ש כמה פעמים אחר כך אחי אמו. ואמרו (תענית כ"ג) האי צורבא מרבנן דסנו לי' בני מאתי' משום דמוכח להו במילי דשמיא והיינו לצים. אבל ת"ח אמרו אדרבה הוספת לו אהבה וכמ"ש ויאהבך, וזה שאמר השלום לו כמ"ש במדרש ביניכם ובינו אמרו שלום. ולכן הוכיחם דגם אם שלהם הוא ואינם גזלנים לא עת האסף המקנה ואיכא צער בע"ח שמונע הצאן ממרעה: