הכשרת האברכים · פרק ט׳, ס״ב

ועתה אחר שמובטחני שבעזרת השי״ת תועיל לך תחבולה הנ״ל נגד התרגשותך שאתה מרגיש גם לתאווה לקנאה או לשאר מדה ונטוי׳ רעה, ולא בלבד שפעלה בך התחבולה לעצור אותך שלא תאכל מאכל של תאווה, ולא תעשה פעולה של נקמה בפועל בשונאך, ובקרבך תשאר ולפעמים עוד תתלהב תאוותך ושנאתך, רק גם בקרבך נחלשה תאוותך, ורגשך נשקט, אז תרגיש בקרבך מין הנאה. ויש שאינך מבין את ההנאה מה היא, ויש שמרגיש אתה את הנאתך, פשוט על אשר נצלת מתאווה, מין הנאת הנצחון נצחון על תאוותך, היית לגבור חיל בצבא ד׳. יודע אתה שעמדת עתה לפני נסיון ובאם נכשלת ח״ו כי אז הי׳ לבך דווי, ורוחך הי׳ נשבר בקרבך, וגם בעיני עצמך היית בזוי שאתה כסמרטוט ורוח נרקב המט לפני מגדנות ומאכל הערב, והיותר איום שזאת היתה פסיעה והתקרבות אל הסט״א ואחריתה מי ישורנה. ועתה שעמדת בנסיון ב״ה, הן יודע אתה שלא קיימת עוד בזה את התרי״ג מצות, ושערי הגן עדן עוד אינם פתוחים לפניך בדבר הזה, אבל צעד אל הקדושה ב״ה צעדת, וכיון שבידך אתה מצוי בעזהשי״ת, אז תקיים גם את כל התרי״ג מצוות כי מי יעצור לך.