הכשרת האברכים · פרק ט׳, ס״א

הדבר דומה למי שרואה את חברו המסתכל ראי׳ לא טובה, ואינו מסתפק לייסרו בלבד על מעשהו הרעה, פן לא ישמע לו, רק באיזה אמצעי מחליש הוא בפועל ממש את כוח הראי׳ שלו על איזה שעה, שאז בין ישמע בין לא ישמע לו, א״א לו לראות דבר הרע. אם רק תעשה בדיוק בלא רמי׳ עצמית את אשר אומרים לך בזה, אז בין אם ירצה יצרך או לא ירצה לשמוע, כמעט בע״כ תמסנה המחשבה וההתרגשות הרעות ואינן. אין אנו מבטיחים אותך שעד עולם תתרחק בזה ולא תוסיף להתגרות בך, אמצעי הוא רק לשעה, איך להחלישה ולהרחיקה לשעה זו, ושוב יכולה אחר איזה זמן להתגרות, אבל כאשר תחלישנה ותרחיקנה פעם שתים ושלש, גם עד עולם כוחה יחלש. ואפילו אם תתגרה עוד בך, לא בכוח ולא בעזות כל כך תעיז להתראות ולהתגרות רק בבושה ובסתר כגנב תנסה ההתרגשות זו להתגנב בך, וכשרק בהבטה קלה עלי׳ תביט תמס ותאפס, וסוף כל סוף גם לא תנסה לגמרי להתראות ולא להתגרות בך.