הכשרת האברכים · פרק ט׳, מ׳

ולא שתבוא פתאום מן השוק ותדבר דיבורים בלא לב ובלא מוח, רק תתבונן מקודם בדאגותיך דאגות אלו המונעות אותך ומצערות לך כל כך הרבה, ואל מי תלך ומי יושיעך, אם לא הקב״ה הכל יכול אב הרחמן. ואתה מתקרב עתה לפני כסא כבודו, ובמחשבתך תצייר את כבוד ד׳ שעומד אתה לפניו יתברך ומתחנן, ד׳ מה רבו צרי וכו׳ רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה, כך הם אומרים אבל ואתה ד׳ מגן בעדי וכו׳. ואחר שתאמר את פרקי התהלים, תתפלל בפיך בכל לשון שאתה שומע, כפי העולה על רוחך, ומן דיבור לדיבור ומן תיבה לתיבה, תרגיש שרוחך ומחשבתך מתחזקים ועולים, ומעט מעט אתה עוזב את צרכי גופך, וצעקה מתפרצת מעומק לבך, רבש״ע קרבני אליך, טהר אותי. העלה אותי מכל דאגות אלו, כדי שאוכל להיות קרוב אליך בלב ונפש טהור. ובסוף תפילתך טוב שתאמר אח״כ חד פסוקא דהתחזקות כמו: ד׳ רועי לא אחסר וכו׳, לא אירא רע כי רבש״ע אתה עמדי, ומעתה תשמח כי ד׳ עמך, כי באמת ד׳ עמך, ובפרט בשעה זו ששפכת את לבך לד׳, שהיא שעה של התרוממות והתקרבות. ובכל היום תרגיש אחר תפילה זו מין עונג רוחני, עונג של טהרה, נפשך היתה בגן עדן היום ומי ידמה לה ולשמחתה.