לכן כשתהי׳ בחברת חסידים בשעה שמנגנים אם בתפילה, בסעודה, או באופן אחר, תרנן גם אתה עמהם, לא רק להשמיע קול בחי׳ נתנה עלי בקולה וכו׳, רק כדי להוציא את נפשך ולהעלותה בחי׳ ויהיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד׳. מין ניגון החופה שמזווג את החתן והכלה וד״ל. ולאו דוקא בשעה שאתה בחברת חסידים בשעה שמנגנים, רק גם בביתך בכל עת שתרגיש את עצמך מוכשר לזה תוכל לרנן כנ״ל. ואין אתה צריך לצעוק בקולות, כי יש מי שמנגן רק המי׳ בלחש וקולו נשמע במרום.
הכשרת האברכים · פרק ט׳, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.