חידה היתה לך תמיד הנגינה, הקולות מה המה, עליות וירידות מה הן, ולמה זה פעמים שבא בארוכה, ופעמים שבה בקצרה. עתה כבר אתה רואה את הכל, בקולה בוקעה לה נפשך דרך עד למרום, ובשמים כאילו אחזו אותה בהמייתה ומשכוה בלשונה. לבה מעי׳ וכל פנימיותה, עם נגינתה יוצאים, ודרך הקולות עולים. ועליותי׳ נפילותי׳ וכל גלגולי דרכה בקולה נחקקים, ותנועא דמנגנא בה נחרתים, והניגון נתרקם. את נפשך נושא הניגון במעיו לשפכה ולקרבה לד׳.
הכשרת האברכים · פרק ט׳, ל״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.