הכשרת האברכים · פרק ט׳, ל׳

תמיד השתדלו החסידים לשעבד את ההתרגשיות סתמיות, לעבודה, ועוד עשו פעולות חיצוניות לעורר אותה ולשעבדה לעבודת הא-ל. כי אף ששתית המשקה יי״ש וכדומה הנהוג בחסידים ענין גדול בה, והיא מעין ויבא לו יין וישת שהמשיכה השראת השכינה על יצחק אבינו לברך את יעקב ועיין בזוה״ק תולדות [קמ״ב ע״ב] ויבא לו יין רמז רמיז מאתר רחיק קריב לי׳ ע״ש. אבל לכל ענין גדול יש גם פשוט ובפרט לנו הפשוטים ואין המקרא יוצא מידי פשוטו. היי״ש מעורר את לב האיש עם התרגשויותיו, ואז הגרוע אף אם אינו משתכר, בהתעוררות רוחו אחר שתית המשקה מוסיף להתרגש אל חטא ואל פשע ומוסיף עי״ז להלביש את נפשו שנתגלה מקצתה ברע ר״ל. והחסיד בעל הנפש המחפש בנרות את נפשו שנתעלמה בו, אומר, הן רק ממשקה נתעוררתי ועל ידה התגלה עתה מקצת מנפשי, אבל בין כך ובין כך מנפשי נתגלה מקצתה אחזיק בכנפה זה ולא ארפנו, ואעבוד את עבודת ד׳ בנפש גלוי׳, ולא רק כפי שפעלה המשקה עלי לגלותה, אך בעבודתי אוסיף לגלותה בהתרגשות והתפעלות אף התלהבות. וגם עתה עשה כך, שתה עם חבריך החסידים בעלי הנפש, לתכלית זה ובאופן הזה, לסבב בה התרגשות הנפש ותוספת העבודה בנפש גלוי׳. וכיון שלכוונה זו ובהכנה זו, ובמסיבת מרעים חסידים אתה מעורר אותה ושותה המשקה, לכן גם מראשיתה את ההתרגשות הזאת הסתמית, בלבוש קדוש תרגיש בך, התרגשות לעבודה לאמונה ליראה ולאהבת ד׳.