הכשרת האברכים · פרק ט׳, כ״ז

כן גם באותן ההתרגשיות ממין הב׳ שהן בלא לבוש, ראשית כל אל תמהר לעשות בה כפי שעולה על לבך לבקש איזה דבר גופני, רק הסתכל בה, אם דכאות רוח אתה מרגיש בקרבך, אז התבונן בינך לבין עצמך לאמור אולי עשיתי איזה חטא לא מכבר, או דבר נמוך עשיתי או דברתי או חשבתי דבר שאינו הגון. הן אני איני יודע אותם כי בחפזון עשיתי, וכל שנות חיי עוברות בחפזון ובהלה, אבל נפשי נלקה ונחלה, והיא גונחת עתה מכאב לבה, והיא המדכאה את רוחי. יש ואחר חפישה קלה תמצא כדבר הזה, כן זאת עשיתי דברתי או חשבתי שלא כהוגן, ורא״ה ז״ה סימ״ן מובה״ק, שכאש״ר א״ך תמצ״א א״ת הקלקו״ל, אז מיד, יק״ל ע״ל לב״ך הנדכ״א. אבל לא תשתפק בהמציאה לבדה, רק גם תקבל ע״ע שלא להוסיף כזאת, אף בקבלה לבדה לא תשתפק, כי הדברים שהאיש מקבלם ע״ע ואינו ממציא לו עצות תחבולות וגדרים שבאמת יקיימם מה המה לו.