הכשרת האברכים · פרק ט׳, כ״ה

כי כנ״ל הקדושים בדברי קדשם המדברים מקדושת השבת ומן הסדרה וכן מקדושת היום טוב או איזה מצוה וכל דבריהם, אף אם בדרך דרוש ידברו, לא רק לדרשה קראתו, רק את להבת קדשם להשבת להיום טוב ולכל דבר מצוה ותורה בדברי קודש הלבישו ובהם גילו, ולשונם שם לשונות של אש הם המתפרצים מחוץ להמדורה מדורת המוקד שלהם. וע״י שתלמד בהם אז חוץ מזה שתוסיף אתה להתעורר מן אש הקודש מן השמים אשר בדברי קדשם, גם דיבורי קדשם ועניניהם אשר הלבישו את אש הקודש שלהם גם לך יהיו למנה, שגם נפשך אשר נתעוררה עתה מעט, בהם תתלבש. וזה יהי׳ לך לסימן, שמעולם לא נהנית כל כך מדברי תורה וחסידות כמו עתה, והיא מפני שגם נפשך נמצאת בתוך הרעיון והענין שאתה לומד עתה בספר, ועם נפשך שאתה רואה בזה אתה מתענג. ואם א״א לך ללמוד בענין מהענינים שנתעוררת כגון מקדושת שבת ויום טוב וכדומה, אז למוד מה שאפשר לך גמרא מדרש וכו׳ איזה ענין שהוא, אבל לא תשתפך בראי׳ אחת ולא על רגל אחת, רק תסיח דעתך מכל דבר ובהספר תהי׳ שקוע ותשהה שם זמן היותר אפשר לך. וכל עת ושעה אשר תוסיף להגות וללמוד, תרגיש יותר תוספת קדושה והתרגשות של קדושה שנתוספה בך.