הכשרת האברכים · פרק ח׳, ט׳

ובמחשבתו מתחיל הוא לעשות חשבון הנפש, מי יודע מה יעשה בכלל בנפשו. בשעה שהי׳ גופו חזק ויצרו הי׳ מגרה אותו, אז גם כשהתחיל לפשפש במעשיו הי׳ היצה״ר מסמא את עיניו שלא יראה את נגעיו, ואם ראה איזה פגם בקרבו החליק אותו כדי שלא יראה כ״כ נמוך ורע בעיניו. לא כן עתה כבר נוטה הוא למות ר״ל ואין לו לא יצר ולא תאוה, עתה רואה הוא את הכל כמו שהוא, עבירות פגמים, ובכלל ימיו ושנותיו בשטותים והבלים עברו, או שאכל ושתה ועשה שאר דברי תאוה בהם, או שנשא ונתן כדי שיוכל לאכול ולשתות ולמלא את תאותיו או את הונו וכבודו. ואפילו אם למד התפלל ועשה מצוות בזמן מן הזמנים, האנשים זולתו אשר ראוהו אז, חשבו כי הכול באמת והכל בצדק, אבל הוא בעצמו הלא מכיר הוא את מחשבתו וכונתו אם לשם שמים הי׳ עושה או להתפאר. בכל אופן אפשר רק קומץ קטן מן כל תורתו ועבודתו שהיא לשם שמים יש לו מכל ימיו ושנותיו. והנה התורה כשלמד על כל פנים כוון את דעתו לדעת מהו לומד אבל התפילה שומו שמים, כמה תפילות עברו עליו שלא ידע אפילו הוא הוא אומר. עולה הוא עתה לפני ד׳ ולפני בית דין של מעלה ובהאיך אנפין יקים קדם מלכא [באיזה פנים יעמוד לפני המלך] כי הכל גלוי וידוע לפניו ית׳ וראה שכמה פעמים בתפילה עמד הוא לפני ד׳ ודיבר אליו בלשון נוכח, ובמחשבתו חשב שטותים והבלים כל שטות נמוך מחבירו. ואת מדותיו האם תיקן, ולשון הרע רכילות קנאה תאוה כבוד וכו׳.