הכשרת האברכים · פרק ח׳, ה׳

הנה זה כמה פעמים כבר חלה, אבל לאחר יום או איזה ימים ב״ה נתרפא, ועתה אינו יודע מה זאת שנמשכת והולכת מחלתו וקשה לו לצאת ממנה. הן לא ח״ו כ״כ קשה היא מחלתו, מרמה ומרגיע האיש את עצמו, אבל כאילו בבצה הוא שקוע, שכל שדומה לו שכבר הוציא רגלו אחת ממנה רגלו השני׳ שוב שוקעת בה. שלשום כבר הוטב לו, הרופא אמר כי הוטב לו וגם הוא הרגיש עצמו כל כך טוב עד שהי׳ בטוח שהיום כבר יעזוב את מטתו, והנה נתדבקו בו שוב חדשות, ויסוריו עוד נתגדלו. זה שני לילות אשר מגודל יסוריו תדד שנתו ממנו, וכבר כל ביתו נתבלבל, היום לא יום והלילה לא לילה הוא, זה מבני ביתו מתנמנם ביום כיון שהי׳ נעור עמו בלילה, וזה בקושי גורר את רגליו העיפות מפני שזמן רב עומד עליהן למעך לו במקום שתקפוהו יסוריו, ולסבב אותו מצד זה לצד זה. לבו כבר יודע את מרת נפשו ובקרבו כבר באה איזו הרגשה כי בא קצו וכולו נבעת מן הרגשה זו. הלא תמיד ידע כי לא לעולם יחי׳, ומ״מ עתה כשלבו אומר לו שכבר הולך הוא וכבר בא הקץ, כל גופו מפרכס. מה רב הוא המרחק בין הידיעה מן המיתה לבין המיתה בעצמה. גם עתה הוא מנסה להפיג את פחד מחשבתו זו, אף לגרשה כולה, לאמור רק עצבנות [נערוועאיש] היא, אבל מצבו הולך ורע ויסוריו קשים עד בלתי נשוא.