הכשרת האברכים · פרק ח׳, ג׳

התבונן נא, בחור ואברך חסיד, כמה מאושר היית לו בידך הי׳ להכניע את רוחך בשעה שיצרך אשר בך מתחיל להשתגע ולהולל, ולגרות בך איזה תאוה אשר דומה לך שקשה יותר מיכולתך לשברה. לו יכולת שכל עצמך ורצונך בשעה זו ישתברו, ועמהם יצרך גם תאותך יתפוצצו, כי אז צדיק היית. גם לבך גם כל עצמך בידך היו. ולמה זה אין באמת אושר הזה בידך, ולמה זה באמת לא תפוצץ בין רגע את רוחות רעות האלה המסתערים בך לאבדך משני העולמות ח״ו. הלא הבאתי לך את דברי כ״ק אא״מ זצוק״ל איך יעורר האיש את היראה הפשוטה בקרבו, שעל כך פנים יירא מלפניו ית׳ יראת העונש שלא יענשהו ח״ו, ככל בעל חי שירא לנפשו. אבל הכול תלוי בערך התפשטות המחשבה בך. וחכז״ל הורו לנו אמצעי עוד יותר חריף, יזכיר לו יום המיתה. אין זאת יראה שלא יענש רק להזכיר לו הדבר שקשה מכל עונש שבעולם הזה, וגם שום איש לא ינצל ממנו. כי איתא בגמרא [ברכות ה׳] לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו׳ אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו׳ ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו׳ ואם לאו יזכיר לו יום המיתה עכ״ל הגמרא. שמשמע שאמצעי האחרון הזה של יזכיר לו יום המיתה הוא כבר אמצעי הבטוח, ועשה נא זאת איפוא ותנצל, אבל כנ״ל אם רק בהרהור מחשבה של רגע תזכיר לך יו״ם המית״ה לא תפעל בך. נסה נא להרחיב אותה גם בשעה שאין יצרך מגרה בך ותפשטה עד שתתרגש כולך ממנה, ואז בשעה שיגרה יצרך ח״ו אם רק תזכיר אותך את יום המיתה כפי ההתרגשות שעברה עליך בשעה שהרחבת אותה ומכל שכן כשגם עתה תתחיל לפשטה, אז בעזרת ד׳ עצת חז״ל תפעל לך ורוחך עם יצרך ישברו ועצמך וקדושתך יתחזקו ויקומו.